נתן אלתרמן כתב על יחסים אמביולנטיים בנישואין שמושתתים על אהבה ואכזבה, על זוגיות בנסיגה. השיר עוסק בתחושות דו־ערכיות כלפי קשר של נישואים. כל אחד מהצדדים קשור לשני, אך משווע להימלט מהקשר. . זה שיר אהבה נגד עצמה. כל אחד מהצדדים לעצמו, קשור לשני, אך משווע להימלט מהקשר. היא בעיניו "איזו תנובה מרופטת") …"תנובה" היתה פעם מסעדת פועלים פשוטה", ( מריימה מזופתת"/ מנגד, היא מציעה לו לבחור המתוסכל אחת מהנשים שהוא חולם עליהן – שחורות, אדומות, פלטינה.
"האהבה היא תוך תוכו של התפוח", הם מסכמים, "אבל בנישואין לוקחים את הקליפה". הוא – מן הקליפה רוצה לברוח. במקום לשאול את עצמו את השאלה "אם אני אוהב אותה, למה רע לי כל כך?" הוא מקצר ל"מה קרה לי?" וכיוון שאין הוא יודע איך זה שרע לו, כשאמור להיות טוב, הוא מפטיר את התמיהה "השד יודע".
אלתרמן קרא לשיר "זמר מפוחית", שזה מן דמוי כללי לאיזה רגש לא ידוע, שרק האזנה לשיר יכולה לגלות מהו. פעם היו מדברים על זה בלי לדבר על זה, אלא שהשיר חושף כאב, סרקזם.
שמעתי 4 גרסאות: מת כספי, שמשום מה דילג על הבית השני, הכל עובר חביבי, עדנה גורן וקובי רכט (שירי סשה ארגוב) ושל שילה פרבר. כל גרסה והייחוד שלה. הקשיבו מטה בנגן.
סשה ארגוב הפך את "הזמר הארור הזה" למנגינה אולטימטיבית שמיגנטה זמרים. התייחס לדרמה, והפתיע במקצב הואלסי של הבית החוזר. מישהו כבר כתב שסשה ארגוב הוא האריסטוקרט של הזמר העברי, הקיסר של ההרמוניה. כל שיר שלו הוא יציאה מחודשת להרפתקה מוסיקלית. יוצא מסולם מוסיקלי אחד, ולעולם אינך יודע לאיזה סולם אחר הוא יגיע.
יש בתי יין וטברנות וקובות יש /בסן פרנציסקו, במרסיי וסן מלו /נשים שחורות יש, צהובות יש, אדומות יש /וגם אפשר להתאהב בן, למה לא? /אבל אני על אף כל אלה, חי שמיים /אני קשור אל איזו תנובה מרופטת /ואם בוכה המפוחית על הברכיים, /ואם נמאסתי על עצמי – זה לא מיין /זה רק בגלל איזו מריימה מזופתת
מה קרה לי השד יודע /לי עצמי הדבר לא ברור /זה הערב הזה המשגע /או הזמר הזה הארור. /מפוחית מפרשת ידיה /שרה שיר של שמחה וילל /מה קרה לי השד יודע /מה היה לי יודע האל.
אל תקלל, אמור פשוט שכבר נמאסתי /ומי בכלל מחזיק אותך פה, לא אני /אל תסתכל בי כמסכן, זרוק את המסטיק /אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני. /שכבר אראה אותך בחוץ, הרם רגליים /נשים שחורות יש, אדומות יש, בלונד פלטינה /תבחר אחת מכל סוג, אפילו שתיים /עכשיו גם לי דבר מה נוזל על הלחיים /מן העשן או מן הפלפל שבטחינה
מה קרה לי השד יודע…
באהבה זה משנה, תשמע ממני /אם זה נדבק, זה לא מרפה, זה כבר איתך /אתה יכול מדעתי/להוציאני /אך לא תוכל להוציאני מדעתך /הלב אומר – חסל, נגמר, הכל שכוח
הכל עבר, אין אהבה ואין ספחת /אבל פתאום מאיזה צליל או איזו רוח /זה שוב מכה בך, אין שום דבר בטוח /ואז עומד אתה וכך אומר בפחד
מה קרה לי השד יודע…
מחר נלך ונתחתן, סוף לויכוח /חשוב היטב עד שתגיע לחופה /האהבה היא תוך תוכו של התפוח /אבל בנישואין לוקחים את הקליפה /מן הקליפה הזאת אני אברח הימה /אמר – חסל, נגמר, היא תמה ונשלמה /ובספינה הנמה מול חופי פנמה /תראי תמונה לחברך: זו שמה מריימה /אצלי בלב היא כל הזמן החארמה.
מה קרה לי השד יודע…
עדנה גורן קובי רכט-זמר מפוחית
