נדב דלומי מנסה לספר סיפור על צעיר סובל ומתוסכל מסיבות שונות, אבל במקום להתמקד בבעיות בדמות, הוא דוחס מכל הבא ליד עניינים מבאסים על חיפוש עבודה במפעל, על ניפוץ חלומות, על "מציאות משקרת" ועד מסקנה ש"המלך" דורך על כולם. הטקסט לא מצליח להיות שיר מחאה אישי וגם לא פוליטי-חברתי. הוא אקראי, לא ממוקד. תפס מרובה, לא תפס כלום.
המוסיקה המלודית מבקשת הזדהות והשתתפות בצער. היא עולה על מסלול קצבי נגיש, מעין פופ קאנטרי, הרמוניה יפה, עיבוד גיטרות שמעצים, אבל בשורה תחתונה – בגלל הטקסט החלש, השיר נשמע כמו פול גז בניוטרל בזינוק בעליה. אם דלומי התכוון למחאה חברתית – היא נמרחה במקום להיות מעמיקה, חריפה ומחלחלת.

*** שיר רביעי במסגרת מה ש נדב דלומי מגדיר אלבום קונספט על "ארבעה גיבורים" מקומיים , שמגלמים את הצעיר הישראלי מרגע שחרורו מהצבא.

נדב דלומי בני

בני השתחרר מהצבא בגיל 20 וקצת/ מיד עשה קעקוע וסיפר לכולם
בתוך תוכו התחיל לצבוט כאב/ מן ריקנות שבלב
בבוקר חיפש עבודה במפעל/ לא צריך כאן שכל, רק טיפת מזל
אבא השאיר מדים כחולים/ לפני שעזב

כל התקוות החלומות הגדולים/ נמעכים כמו עשב, נשאפים בעצב
בחוץ המציאות משקרת את עצמה/ אף פעם לא היה ביקוש לאמת העירומה
כל הגיבורים עזבו/ נשארת רק אתה

כשהכאב המשיך לצבוט, הוא נכנס אל הרופא/ אין לזה תרופה, אתה חייב להתעלם
ביציאה דוכן של לוטו גדול/ ומפתה…

כל התקוות…

הכלבים כבר לא נובחים, גם כשהשיירה עוברת
על מסילה שפועלים זרים בנו, בני מפסיד את הרכבת
העני רוצה להיות עשיר, העשיר רוצה להיות מלך
המלך לא מרוצה עד שישלוט בהכל, דורך על כל האנשים בדרך…

נדב דלומי פייסבוק