היא מן הסתם תתנחם בסבל שלו – אם יודה שהוא סובל מהפרידה. מה נותר? לסחוט מזיכרון אחד, לשמוע את הקול שלו באוזניות, ובקיצור – הגמילה קשה. נועה פארן לא חייבת קול גדול כדי להקים צעקה פנימית. די בקצב בס גרובי פאנקיי ובהפקה אלקטרונית, שירימו את קולה הקודר הלוחש.
נועה פארן את אביחי טוכמן הפכו את הסיפור לדאנס אווירה אפלולי, שמשאיר את המאזין מרוחק משהו, אפילו מנוכר. אני מניח שהשיר הוא חלק ממגמה של רגש "קטן" המחובר להפקת מכונות מהוקצעת.
יש כאן אינטגרציה של ביטים ומנגינה שיוצרת התרחשות שעיקרה אסתטיקה של סאונד ופחות עומק של חוויה אמוציונאלית. זה נשמע עכשווי-אופנתי, בעל פוטנציאל מסחרי בלתי מבוטל.כלומר: מעניין לאן הצמד הזה מוליך במספר הבא..
צילום: גיא לוי
נועה פארן אביחי טוכמן מקרה אבוד
היי
זה לא משנה מה אני רוצה/ יש היגיון ומציאות ואין פירצה
והיי, זה עדיין כואב ואני אמיצה/ כל יום קצת מתרחקת מתחושת ההחמצה
לכמה שניות יכולנו להיות/ מזיכרון אחד מה עוד אפשר לסחוט?
בתוך האוזניות צוללת שעות/ לשמוע את הקול שלך ולא לבכות.
תגיד לי שאתה שבור מחוק הרוס
תגיד שגם אתה גמור מזה סוחב ללא שינה
תגיד לי זה מקרה אבוד דפוק עקום
ולב שבור יצא מהאופנה
הגמילה קשה… מכורה להרגשה.
ואם היית כאן, תשאיר לי סימן / שיגלה לי איך אתה מרגיש עכשיו
עמוק בשמיכה, שוכחת אותך/ ומנתקת את הקו.
תגיד לי שאתה שבור מחוק הרוס
תגיד שגם אתה גמור מזה סוחב ללא שינה
תגיד לי זה מקרה אבוד דפוק עקום
ולב שבור יצא מהאופנה
היי, מה שקרה הולך ומטשטש…
אולי בכלל נשכח מזה…
אולי בכלל נשכח מזה…
מתי כבר אשכח מזה?
