נועם מנדלווי כותב על עצמו כשהוא משתמש ב"גמד גינה" כדמות להזדהות. גמדות במקרה של השיר היא לקות שמעוררת שאלות חיים הבסיסיות. גמד מיוצג רק לעיתים רחוקות כבן אנוש רגיל נמוך קומה. מנדלווי לוקח את הגמדות למישור המטפורי ומבקש "תנו לי לחיות/ רק קצת פחות". עולם מתפרק מצד אחד, אבל התעשתות של – קבלו אותי כמו שאני אוהב את עצמי.
המוסיקה מדגישה את האמביוולנטיות הזו שמנדולווי חווה. בפתיחה מציג בקול אדיש, מגושם ובקצב ואלס איטי את גורלו של מי ש"אין לו תפקיד" בחיים, ואז ב"מספיק עם הדמעות/ מספיק עם הדמעות/ אוהב אותי ככה/רק קצת פחות" – שובר לרוק בועט מכוסח שפושט את המסכנות ולובש עוצמה והחלטיות. הפתיל נדלק. הגמד גבה. הניגודיות היא שהופכת את השיר ליצירת רוק מפתיעה ומיוחדת.
נועם מנדלווי גמד גינה בימוי, כתיבה, הפקה ועריכה: נועם מנדלווי צילום: יוגב בוקר, מיקו גולן
מעבר לפינה עומד גמד גינה / מסתכל בשקט לא מבין תתנועה
יש דחליל שעוצר/ ועומד בחצר/ כל היום הוא עובד/ עד הלילה שיורד
רק לגמד אין לו תפקיד/זה נראה לו קצת מפחיד
איך אגיע עד לתקרה/ כשאני רק גמד גינה
מספיק עם הדמעות/ מספיק עם הדמעות/ אוהב אותי ככה/רק קצת פחות
מכל החיות. מכל החיות/ דווקא אתה לומד תמראה
המחשבה בריקוד/ משתדל להיות צמוד/ איך אדביק את הסביבה/ כשאני שוב גמד גינה
כל הראש שלי דופק/ העולם מתפרק/ איך פתאום זה מתחיל/ כשנדלק לי הפתיל
מספיק עם הדמעות/ מספיק עם הדמעות/ אוהב אותי ככה/ רק קצת פחות
מכל החיות/ מכל החיות/ דווקא אתה לומד תמראה
מספיק עם הדמעות/ תתנו לי לחיות/ אוהב אותי ככה/ ממך לא פחות
ומכל החיות/ מכל החיות/ סוף סוף אתה מקבל תמראה
תנו לי לחיות/ רק קצת פחות
