נופיה – פרח

למה אישה תגלם גבר שמתאהב בה? מה ההצדקה לכך שהיא תשיר את מילותיו בגוף ראשון? האם נופיה יכולה לחוות את רגשותיו דרכה - כאילו היא מעבירה אותם דרך מסננת של מודעות, חמלה או אולי ריחוק?

אוגוסט 15, 2025

מילים ולחן נופיה ידידה וזיו שביט הפקה מוסיקאלית – ניר מימון קלידים ותכנותים : ניר מימון גיטרה קלאסית : עידן שניאור

 4/5

השיר הזה, שמושר על ידי אישה על גבר שהתאהב בה, מציג נקודת מבט מעט אירונית, מתבוננת, אולי גם מרומזת באמביוולנטיות — כלפי אהבה טוטאלית, עיוורת כמעט, שגבר מרעיף עליה.
"לא ראיתי מישהי דומה / קופידון נתן בראש / וקשה לי קצת לומר ביי" – כבר מהשורה הראשונה, הדובר (הגבר) מוצג כמוכה אהבה, כאילו "חטף" חץ מקופידון. הוא מתקשה להיפרד – רגש עז, בלתי נשלט, אולי אף מוגזם. מנקודת המבט של האישה, זה מרגיש כמו תחילתה של אובססיה. הוא סוגד לפרטים הכי קטנים בה – "גומות", "קמטים", "פגמים". יש כאן אידיאליזציה כמעט מיתולוגית – מדמה אותה ל"אמא אדמה". זה כבר לא אדם רגיל בעיניו – היא דמות טוטאלית, מושלמת, אמהית, יצירתית, אלוהית.
"קטפתי לך עוד פרח / כל מה שתרצי אני אתן" – השימוש בפרחים באופן חוזר בשיר מעיד על תהליך רפטטיבי – הוא כל הזמן נותן, קוטף, מסדר. הפעולה הזו נהיית כמעט אובססיבית בפני עצמה.
נופיה שרה בקול שברירי נוגה לצלילי גיטרה קלאסית בניחוח ספרדי את אהבתו האובססיבית.
"מה עשית לי / ורד אדומה / כבר סידרתי אדמה / כשתגיעי תקטפי לך איזה פרח" גם כאן – החיזור השזור בסידור פרחים והבטחות. נשמע שהוא כלוא בלופ של ציפייה ונתינה.
זהו שיר על אהבה לא מאוזנת. האם אידיאליזציה של אוהב אובססיבי. מנקודת מבטה מעידה כי לעומת ההיסחפות שלו – היא כביכול מרוחקת? קולה המלנכולי של נופיה המביע את מילותיו של הגבר – יוצר ניגוד מוזר- מעניין: מצד אחד חמלה רגשנית של הזדהות, מצד שני נטרליות מעורפלת.
למה אישה תגלם גבר שמתאהב בה? מה ההצדקה לכך שהיא תשיר את מילותיו בגוף ראשון? האם נופיה יכולה לחוות את רגשותיו דרכה – כאילו היא מעבירה אותם דרך מסננת של מודעות, חמלה או אולי ריחוק? גם בלי שנמתין לתשובתה – נוצרת תחושה שהיא שולטת בנרטיב שלו – מחזיקה את הקול שלו בידיים שלה. דרך הקול הנשי שלה הכאב שלו מצליח לגעת ולחלחל. בסופו של דבר, היא מביאה זווית שלה לסיפור שנשמע אולי לעוס – "גבר מתאהב באישה", ויוצרת פרשנות שמעבר למילים – בגוף, בקול, בנוכחות.