ניקוס הוא הכנר הלא יאומן המוכר מהתזמורת של גליקריה, וירטואוז שמנגן עם טונות של נשמה. האלבום נפתח ב"הנושא של קארלו" של יאני, ובהמשך מקבלים שלל עיבודים לקטעים של מלחינים יוונים, נשמען כ"שירי נושא" לסרטים בתערובת של מוסיקה יוונית, צוענית סימפוניה ופופ. "השראת הזמיר" הוא נעימה מופלאה כזו עם במינון קיטשי הולם. ההפתעה היא במנגינות הקליטות והפריכות, העגמומיות והחודרות, בתזמורים הנועזים. באילתור של ניקוס יש המון חום וגעגועים ורומנטיקה ומנגינה של צוענים.
