הלהקה של קלי ג'ונס מחייה את הנוסחה המהימנה שלה, עושה שירים שבמיטבם פוגעים בנקודה המתוקה שבין רגש להמנוני איצטדיונים. זהו אלבומה ה-12 של Stereophonics, להקת רוק וולשית שהוקמה בשנת 1992.
אחרי האזנה אחת ל-13 שירים,יאני יכול להבין איך האלבום הזה נמצא נכון לכתיבת שורות אלה במקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בבריטניה.    25 שנה לאחר אלבום הבכורה שלהם, הם נשמעים רוקרים נלהבים לשירים חדשים קליטים ומהוקצעים. גהשיר סינגל המוביל Hanging On Your Hinges, הוא רוק טוב בנוי סביב ריפים של גיטרה בלוזית.
זה כאילו הלהקה מעוניינת להוכיח שעדיין יש לה את אותו הוייב המסוקס כשהיו בני עדיין נגנים מתבגרים. המעריצים הותיקים שלהם יאשרו. שיר כ – Forever הוא מאפיין את הרוח הרוק האסקפיסטית שנושבת במפרשיה של החבורה. Right Place Right Time, היא בלדת קאנטרי-רוק סנטימנטלית, שמביאה את ג'ונס להתעמק בסיפור עבר האישי שלו.
הטקסטים לעיתים קלשאתיים. בבלדה הנוגה המלודית להפליא  Every Dog Has Its Day שר הסולן: 'אם הכוכבים מסתדרים כך, ולכל לילה יש את היום שלו אז השמש תצא למעלה שוב'. Leave The Light On נאמבר נשמה אקוסטי יפהפה ממשיך באותו קו טקסטואלי, אבל המוסיקה מעידה כי זה בדמו ובלבבו של הזמר-יוצר.
אף אחד לא מצפה מ-Stereophonics להמציא מחדש את גלגל הרוקנ'רול. הם לא צריכים. הם ממציאים עצמם בסגנון שלהם שהוא רוק  אולד סקול מגוון, נגיש, שבין רגש להמנוני איצטדיונים.   Running Around My Brain מתעלת את הצליל הקלאסי של להקה כ – AC/DC, עם סולו גיטרה בסגנון אנגוס יאנג, ואז ברוק המנוני טרנדי של Made A Mess Of Me הם מראים שהם יכולים לחקות את בריאן אדמס באותה מיומנות.

Stereophonics – Forever