החיים כמסע שבו אתה יודע מנין באת אבל לא תמיד – לאן אתה הולך. סינרגיה מנסה מדריך פסיכולוגי לעניים. גם אם נראה שהגעת לסף יאוש, עדין יש מוצא. לחלום, למצוא עוד דרך, לשאוב עוד כוח. בקומוניקט נאמר כי ההמלצות הן "חלק מהשקפת החיים האופטימית של הלהקה וחבריה". רון הופמן יודע על מה הוא שח. העובדה שלהקת סינרגיה חוזרת לפעילות מעידה, כי הוא  יישם את התאוריה. הצלילים – מניעים את חיספוסו של הסולן. העיבוד וההפקה המוזיקלית העניקו לשיר עוצמה מתפתחת. גם אם הטקסט נשמע מעט אקראי, המוסיקה דוחפת אותו – במיוחד בהאצת הקצב והמעבר מרוק רך לדאנס.
כבר כמה שנים שלא שמעתי את סינרגיה. האם היא השאירה חלל ברוק המקומי? מההתרשמות שלי – לא. מצד שני, אין לי מושג אם קהל מערצים התדפק על דלתות הלהקה בשנים האלו. לפי השיר החדש – אין כאן תפנית סגנונית פרט להצטרפות של די ג'יי תומר מייזנר, שמביא משב רוח חדש. כמו בשירי שלהקה בעבר, יש משהו כמו כמעט הרה-גורל בטון  שמגיע מהביצוע של רון הופמן. מוזיקלית, הלהקה אינה מציעה שינוי של ממש, שלא לדבר על מהפך. גם כך – מסקרן לשמוע את המכלול החדש וגם את ההרכב בפעולה.

אתה עומד בדרך/ ומתלבט אם להמשיך
שואל האם יש ערך/ אם לא תחלום אז מה תגשים
נותר קצת כח…/ תיתן מה שנשאר
…גם אם זה לא נראה/ לך עוד יש ברירה
…אתה נשאר רגוע/ לא אל תראה חולשה
…גם אם זו לא בושה
עדיין לא עזבת/ עדיין לא איכזבת
תמיד תמצא עוד דרך/ אם רק תמשיך את המסע
תשאב עוד כח/ תיתן מה שנשאר
…גם אם זה לא נראה/ לך עוד יש ברירה
…אם תישאר רגוע/ לא אל תראה חולשה
…גם אם זו לא בושה