נתן יונתן הגדיר את השיר הזה כשיר על תום הנעורים (*). בפועל השיר הפך שיר מטפורי על הנופלים ככלל והנופלים בפרט, ואכן הוא בולט ברשימת השירים, שהרדיו משדר לפני ואחרי הצפירה בימי זיכרון – טון נוגה, מוסיקה שמשרה יגון, עצבות, צער, עגמה, כאב. תבחרו אתם. 
בקונטקסט הזה – החול יזכור את האובדן הגדול של הנופלים (הגלים) אבל לא יזכרם כפרטים – להוציא את אלה, שעברו עליו (על חול החוף) באחד הלילות – "זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר" השכול הכללי, שהוא עלום מול השכול הקונקרטי – מול הקונכיות שנותרו ריקות (כמו אבדו את תכולתן-חייהן ורק נהמת הים נותרה בהן).

ישנו "בית עלמין ושניים שחלפו דומם בין החצב והשיקמה"– כלומר, אנשים שבאו לבקרם – לעומת כלל הנופלים חסרי הפנים, ששבו למצולות. השימוש של נתן יונתן בהאנשת החול בפרט והחוף בכלל תורם להמחשת הזמניות שלנו כאן.
הלחן של נחום היימן נוגע בנימי השיר הזה, מעניק רובד נוסף למילים. סי היימן אף חידשה אותו לקראת יום הזיכרון לנופלים תשע"ב. והנה עוד גרסה שלה בעיבוד חדש אליה מתלווה קליפ שצולם בבית יד לבנים הת"א. יופי שירתה המופנמת הרגישה בעיבוד למפוחית ולקלידים, המזקק את,  השיר מדייק ומהדהד את הליריקה שלו בלחן האלמותי של אביה ז"ל.
אנחנו מכירים את הביצוע של חוה אלברשטיין לשיר, גם לקורין אלאל, חני ליבנה.

זה קורה בכל פעם מחדש. יש משהו בשירים העצובים שמנקז לתוכם את תמצית הישראליות – מצד אחד: הביחד הלאומי הזה שמכסה על כולם, אבל גם צליל, שמגלם גם את החשש המתמשך על הילדים שממשיכים להתגייס לצבא. במעט מאוד מקומות בעולם שרים שירים כאלה שמצליחים לגעת בכל כך הרבה נפשות, בכל כך מעט מילים, באותה שפה.

* נתן יונתן ראה בשיר יותר נרטיב על חלוף הנעורים מאשר שיר זכרון לנופלים, שבו הוא מהרהר על שנות החיים  שעברו ועל נעוריו "שבאו פתע אל סופם". על נסיבות כתיבת השיר סיפר לימים יונתן: "הייתי בחוף תל אביב, היה שם בית עלמין מוסלמי שהיו בו חצבים והשקמים המאובקות שנשארו שם, ופתאום הייתה לי תחושה שאזלו ממני הנעורים. אני יודע שזה קרה לי יותר מפעם אחת.. (התחושה של) לחזור לנעורים ולהיפרד מהם יותר מפעם אחת. יש בשיר הכל: חוויות התבגרות כשעוברים פאזה חדשה לחיים אחרים, וגם הרגשה של חידלון"

שלושה ביצועים: סי היימן, קורין אלאל, חוה אלברשטיין

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר / זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר / מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן. / נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה / הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור / והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר / האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות…
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים / ובית עלמין על הגבעות / ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
הכל ישוב אל המצולות

סי היימן החול יזכור 

צער השתיקה – השירים המושמעים ביותר בימי זיכרון

צילום עטיפה: פבריס ביטון צילומי יח"צ: אילן בשור, נמי כרמי

סי היימן פייסבוק