אלבום שמקורו בהשתקפות, התבוננות פנימית וחקירה. אחד מאבני הבניין המרכזיות שלו, אומר היוצר והסולן של סנואו פטרול, גארי לייטבודי, היה הרעיון של אהבה מרחוק. "לא הייתי במערכת יחסים הרבה מאוד זמן, 10 שנים או יותר, אז אהבה מרחוק עבורי פירושה הדרך שבה מערכת יחסים יושבת בזיכרון שלך ממרחק של, נגיד, 10 שנים. זה לא משהו שחשבתי עליו בעבר כדי לכתוב על אהבה. אז זה כאילו, כשאתה מאוהב, אתה עומד בלובי של בניין האמפייר סטייט. כשנפרדת מהאדם הזה, אתה ברחוב. אתה עדיין יכול לראות את הבניין, אבל אתה לא שם יותר. וכשזה יהיה 10 שנים מאוחר יותר, עכשיו אתה עומד בברוקלין ומסתכל על קו הרקיע של מנהטן".
סנואו פטרול Snow Patrol חוזרים לאחר שש שנים עם אלבומם השמיני, שהופק על ידי פרייזר טי סמית' (אדל, סטורמזי). החבורה הסקוטית שומרת על כל סימני ההיכר האופייניים שלה: צליל הפסנתר, גיטרות אווירה, מקצבים קליטים מידטמפו, גם השירה הנוגה-כואבת והמילים הפגיעות של גארי לייטבודי על אהבה וזמן.
השיר הפותח "All", נותן את הטון כאשר לייטבודי מזהיר, "והם אומרים שגאווה באה לפני הנפילה / אבל גם השתיקה, יקירתי" . האנרגיה מתחלפת ב"The Beginning" וממשיכה להיבנות ככל שהאלבום מתקדם, תופחת עם הפאר של "This Is the Sound of Your Voice" ו"Hold Me in the Fire" ו – "Years That Fall"
הדרמה מתגברת לקראת הסיום עם "לעולם לא נמאס באמת" ("Never Really Tire") ו"השקרים האלה" ("These Lies") מעצימי הרגשות.
אין באלבום הפתעה עבור מאזינים ותיקים ומעריצים משותפים של טראוויס, קין (Keane) וקולדפליי המוקדמת – מה שהופך את The Forest Is the Path לעוד אלבום של סוף העידן הרוק מיינסטרימי עם כל ההיבטים של הקתרזיס הרגשי וההתבוננות הפנימית של סנואו פטרול.
חברי הםסנואו פטרול: גארי לייטבודי, פול וילסון. ג'וני קווין, נתן קונולי, טום סימפסון
