עדן בצלאל שר כמעט בלחש על חרדה עתידית מהלא נודע ביחסים. זהו שיר אווירה (Ambient) אפלולי. העיבוד וההפקה מייצרים תחושת הזיה התומכת באי הודאות. קולו רפה, שר כמו מהלך על בהונות האצבעות. השיר נפתח אינטימי כמעט אקפלה, ועובר במעבר קצבי יפה לדאנס לייט אמצע דרך. גם כאן – טון השירה ממשיך לשדר את תחושת הפחד. האלקטרוניקה פונקציונאלית, אלקטרו פופ שעוטף ביעילות את הקול המעורפל והחושש. ההפקה המוסיקלית יצרה התאמה מופלאה בין הקול  הקטן  לסאונד הריחופי. אין צורך בקול "גדול" כדי לייצר צליל אווירה שמספר סיפור. עדן בצלאל לא הלך על דרמה סוערת. הוא לקח את החרדה לפינה מאוד אינטימית ושקטה בצלילים האלקטרוניים האלה, ועם זאת הצליח להעביר התחושה הקשה.

*** השיר מתוך האלבום "יום אחד" 

מה נשאר עכשיו/ לי ממך?/ ממך.
נדמה שהיית/ נראה לי רצית/ להעלים/ אותי.
כי אני/ מפחד לחשוב/ מה יקרה/ כשלא תהיי קרוב.
מה יקרה/ ביום האחרון.
מה נשאר עכשיו/ מה נשאר עכשיו ?
כלום ממך/ רק דמעות/ את הלכת ואז,
עצר לי הזמן/ שתקו/ פסקו החלומות.
כי אני/ מפחד לחשוב/ מה יקרה/ כשלא תהיי קרוב.
מה יקרה/ ביום האחרון.
איך קל לך לשכוח/ מכל מה שהיה טוב ?
איך בא לי לצרוח/ ורק לא לאהוב.
כי אני/ מפחד לחשוב/ מה יקרה-
כשלא תהיי קרוב/ מה יקרה/ ביום האחרון.