אני מנסה לפענח את מהות המשולש "עדר 2 ליפשיץ", האב יהודה עדר, הבן אלון עדר ורוחו של הרי ליפשיץ, (יוצר שותף להקמת בית הספר למוסיקה רימון עם המייסד יהודה עדר), קרובי משפחה שמנסים להוציא הזדהות לפועל.
הטקסט אינו מספק  מניע מיוחד. על רקע הכוכבים המנוחים  ג'ון בלושי ("האחים בלוז") וג'ון לנון, מנסה הדובר (ליפשיץ)  הרהורים על עצמו, חיים על הקצה, על אהבתו המעורערת.   בלושי את לנון? חיפשתי לשווא קשר.  שניהם מתו בלא עת, בלושי מסמים, לנון נרצח. יש מצב שליפשיץ תקוע איפשהו ביניהם, תחילת השמונים, כשהוא שואל דברים על עצמו. משהו כאן לא מתחבר. לא טקסט להפיץ בין תלמידי רימון.
אלון עדר הזמר ששר אותו, ממלא את בלדת הבלוז רוק קאנטרי הזה בתוכן אמוציונאלי שיש בו זריקות אותנטית, ששיאה בזעקת יאוש. המוסיקה נמצאת אי שם בדרום האמריקני, נוגעת בג'ון לנון, משדרת מצברוח blue שנושבת בו רוח דה ז'ה וויית שכזו. לא יודע לאן השיר הזה היה הולך בלי אלון עדר.

ג׳ון בלושי מת/ לנון לא קיים/ מה יהיה איתי / מה יהיה איתם
מה אני רוצה / מה היא מסתירה / מה יהיה איתי / מה יהיה איתה
יושבים על קצה / קצה העולם עולם/ רואים הכל/ רואים את כולם
ג’ון בלושי מת/ הדרך לא בטוחה/ מה זה משנה/ תני לי אהבה
יושבים על קצה/ קצה העולם עולם/ רואים הכל/ רואים את כולם
ג’ון בלושי מת/ לנון לא קיים/ זמן לא מחכה
ג’ון בלושי מת/ מה יהיה איתי/ לנון לא קיים/ מה יהיה איתם
ג׳ון בלושי מת/ מה אני רוצה/ לנון לא קיים/ מה היא מסתירה
מה יהיה איתי
יושבים על קצה / קצה העולם עולם/ רואים הכל/ רואים את כולם
ג’ון בלושי מת/ זמן לא מחכה/ מה יהיה איתי/ מה יהיה איתם