הילדים שלנו גדלים כל כך מהר, שלפעמים זה נראה כאילו הזמן פשוט נעלם והעבר הוא רק זיכרון מרוחק שכבר קשה לזהות.
עילי בוטנר את ארקדי דוכין את רוני דלומי מתרפקים במנגינה חמה ומפעימה על ימי ילדות. בזיכרון הכמעט קולקטיבי הילדות היא תקופה קסומה, כזו שלא חוזרת על עצמה. כמעט כל אחד יכול להיזכר ברגע מאושר מהילדות שעושה בלב צביטה קטנה של געגוע. זה שיר של זיכרונות ילדות מאושרים, שגורם להתנתק קצת מעולם המבוגרים, מהמדיה, מהרשתות. להיזכר באגדת הדשא שלך, להתגעגע לאהבות שלא ישובו עוד לעולם.
הרדיו הנוסטלגי שלו נשאר פתוח. עונג של לחן, בלדה של מינור יפהפה, חיבור של קולות שחשים את המקום שממנו הגיעו המילים. עיבוד אקוסטי אולד סקול המבליט צליל חליל ויוצר הרמוניה סולידית. המוסיקה חסרת זמן. יש תחושה שבוטנר כתב את השיר שאינו זקוק לזמן כדי להישמע קלאסיקה נוסטלגית.
**** עילי בוטנר: "כל שנה בקיץ היינו מחליפים בתים עם משפחות מירושלים, אנחנו נוסעים לשבוע לעיר, והם באים לשבוע בקיבוץ. לא היה קיץ שלא התאהבתי בילדה ירושלמית, שהגיעה לקיבוץ, והלב נשבר לי כשהיא עזבה. בגיל מאוחר יותר, כשכבר היה לי רשיון לטרקטור, הייתי מושיב את הירושלמית על כנף הטרקטור, כשריח צמתה הרטובה ממקלחת ושמפו מתפזר באוויר. כשמעלינו שמיים זרועי כוכבים של אוגוסט, היינו לפעמים מדברים, לפעמים שותקים, שומעים מוזיקה, מתחבקים, מתנשקים, ואז היא הייתה נוסעת וזהו.עברו הרבה שנים, את הפרדס עקרו, את הרפת סגרו, רק כביש הכורכר שמוביל אל הים נשאר כמו שהיה, כמו הזכרונות מהילדות, הנעורים וקיץ אחרון שנגמר"
עילי בוטנר עם ארקדי דוכין ורוני דלומי קיץ אחרון
ליד היער יש מקום אחר/ שבו הייתי מספר הכל/ ואיש לא גר שם וגם אין שומר
אבל אני זוכר / אני זוכר
מכאן נסעתי בלי לומר דבר / זו קלישאה אבל הלב שלי נשבר
וכבר שנים שמנסה להתאחות / שלא ירצו לשאול שלא יוכלו לראות
על שביל כורכר אשר מוביל לים/ והילדות שנגמרה לי שם
ואיך פתאום הייתי מאושר/ קיץ אחרון וכבר נגמר/ קיץ אחרון וכבר נגמר
אל תוך היער החשוך ההוא/ מי הגשמים עמוק כבר חלחלו
והלילות פתאום הפכו קרים/ איפה אנחנו איפה ההורים
וכשהיית מחפש אותי/ ריחות של יער שדבקו בצמתי
ושם טמנו זכרונות בחול/ שלא יוכלו לראות שלא ירצו לשאול
על שביל כורכר אשר מוביל לים/ והילדות שנגמרה לי שם
ואיך אתה היית מאושר/ קיץ אחרון וכבר נגמר
על שביל כורכר אשר מוביל לים/ והילדות שנגמרה לי שם
ואז לרגע שוב הייתי מאושר/ קיץ אחרון וכבר נגמר
