בארץ של מלחמות – שירים הם נשק אמוציונאלי. השיר מ"בלוז לחופש הגדול" נוצר נשק ומחזיר למצב שמייחל לשפיות של שגרה, של חזרה  הביתה. הלחן והמילים משדרים את הניגודיות בין מוראות המלחמה לשלוות הרך והנורמליות שלפניה.
ליל גיטרה אקוסטית בהיר, קול דק ענוג חוברים לאחת הבלדות היפות שנוצרו כאן, שעוצמתה באוניברסליות שלה. היא נשמעת כמו פולק קלאסי לטיני, שנועד לזמרות גדולות. נועם קלינשטיין אכן נשמעת בשעתה הגדולה. מעצימה  את  המאוויים של לשוב למקומות הטובים שלפני המלחמה ברגישות בוגרת.
המוסיקה של עילי בוטנר היא מהסוג שאינה תלויה בזמן, אלא הזמן הוא שהופך אותה קלאסית. העיבוד וההפקה המוסיקלית של אמיר לקנר מקנה לשיר את קווי המתאר  היפים שנוגעים במיתרי הרגש בטוהר נפלא. אירוניה: נוגים ונוגעים. אירוע טראומטי כמו שעבר עלינו מעצים את האמנות.

עילי בוטנר עם נועם קלינשטיין אם היה לנו זמן

מה החיים מצווים בלכתנו?q שריון על הלב ודמעות ברזל/ והקיץ לא תם, מלחמה בשדותינו,
מי יזרע ויקצור? רק ידע האל.
פזמון: אם היה לנו זמן, לא הייתי בורח/  ונשאר כל הלילה איתך/ הלוואי הלוואי שיהיה לנו כוח,
שנהיה, שיהיה בשביל מה/ עוד לשוב כמו אחרי מלחמה/ בואי איתי, כל הטוב לפנינו/ אל תחששי, לא נלך מכאן.
והקיץ החם עוד ישרוף את ליבינו/ והחורף הקר בשחור לבן.
פזמון: את מה שהיינו, ואת מה שעכשיו/ אקח ואנשום גם בקרב/ הלוואי הלוואי שיהיה לנו כוח,
עוד נהיה, עוד יהיה בשביל מה,/ עוד נשוב כמו לפני מלחמה