הבית הרביעי מפר את ההרמוניה של השיר. בשלושת הבתים הראשונים – מילה אחת/ תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים – למזעורם. האנטיתזה – בבית הרביעי, התרחשויות לא טבעיות שמעוררת תשומת לב – לקויות שסותרות את המאפיינים הבסיסיים של החיים, כלב שלא נובח בקרקס, ציפור שיר אילמת ואופנוען קצת עיוור. מול הזיכוך הטבעי – עיוותים מטרידים. בשני המקרים – מדובר במיקוד הריכוז באובייקט, אבל כמה הם שונים מבחינת התגובה הרגשית. התרוממות רוח וזיכוך מול החריג המטריד.
עמיר בניון מנסה לדייק מוסיקלית בתיאור החוויה האולטימטיבית. לא המנגינה הקליטה היא לב העניין, אלא הדקויות המוסיקליות. מזרח ומערב נשזרים. מקצבים אלקטרונים, צלילי עוּד וקולו המסתלסל יוצרים מארג מוסיקלי ייחודי שאינו מחניף מלודית בהאזנה ראשונה, אלא מנסה לגעת בתחושת החוויה המזככת של "מילה אחת ברוח", מדויקת כמו חץ שלוח ללב.
מילה אחת ברוח ממקום למקום / נושבת אליי חוזרת עלי / נצמדת אלי / כמו צל מימין באמצע היום
תנועה אחת ברוח ברגש נכון / סובבת אותי קושרת אותי לזמן למקום / מקושטת דיוק חותכת פתאום
ממקום למקום /מילה אחת כזאת קטנה ברוח /תנועה קלה ומעיפה כמו רוח / מדויקת כמו חץ שלוח אל הלב
כלב שלא נובח בקרקס האדום /ציפור שיר אילמת מחייכת אלי ולא שרה לי שיר /אופנוען קצת עיוור שפגש את הקיר
ממקום למקום / מילה אחת כזאת קטנה ברוח / תנועה קלה ומעיפה כמו רוח / מדויקת כמו חץ שלוח אל הלב
ממקום למקום / מילה אחת כזאת קטנה ברוח / תנועה קלה ומעיפה כמו רוח / מדויקת כמו חץ שלוח אל הלב