יש מצב של פאניקה בקרב אנשים צעירים, שלא מוצאים את עצמם, ובימי קורונה – על אחת כמה וכמה. טווח המצוקה עשוי לנוע משאלות זהות עצמי ועד חוסר תקווה ודכאון במצב הקיצון. עמית עגנון כתב את כל מה שמציק לו במציאות הזו, התפרק מכל מה שיש לו להגיד על עצמו ועל סביבתו, כשהמוטו הוא: אני אינני אני.
עגנון מספר את הסיפור שלו בקצב ראפ מהיר, ומשדרג בפזמון מלודי ובסולו חשמלית.
המלודיה היא כאן כמרכיב מהותי בראפ. יותר מאשר מתחבאת בין השורות, מתבטאת בהגיית המילים, בהנחתן על מנגינה ריתמית. ראפ ומנגינה נעזרים זה בזו ליצירת אמנות מורכבת יותר, ובשיר הזה נדמה לא ניתן להפרידם.
עמית מצליח להאיר מציאות מזווית ביקורתית של אדם שלא מוכן להיכנע לתכתיבים חיים "לפי הספר", וגם להפוך את האמירה וזרם התודעה למוסיקה קולחת, מיינסטרים בין ראפ לפופ, במינון מלודי אפקטיבי, שהופך את הפזמון למעין המנון.
הכרתי אחת שלומדת תקשורת/ אבל היא בקושי יודעת לתקשר/ פשוט ההורים לחצו כמו משקולת/ בכלל החלום שלה היה לאפר
קל לוותר, תאמין לי עדיף לי כבר משהו אחר/ לא למכור ירקות בשביל שיר מפגר/ שמי כבר ישמע? או ישר יתחבר?/ לבקש כמו קבצן שיתופים מחבר
טוחן משמרות והכיס שלי ריק!/ איפה לאומי קארד שהבטיחו לפנק?/ בקושי רואה חברים ויוצא/ כבר לא במרכז ולא חי על הקצה
נהייתי כמו רובוט, קריר כמו לונדון, הולך פה בסולו לרצות ת'עולם/ תן לי לקחת את האוטו עד "גורדון", לשבת בראש טוב, לשתוק בקול רם
ובזמן האחרון אני חי לפי הספר/ שלא אני לא כתבתי, זה דופק לי את השכל/ אולי קצת התבגרתי כבר מכל מה שעברתי/ ונשבע שהשתגעתי כי זה לא אני..
פיזמון:
שמישהו כבר יזכיר לי איך לחיות/ הרבה זמן לא צחקתי משטויות/ אז תדליקי עוד קטנה, נה נה נה/ אני רוצה לקום מחר ולא לזכור מה שהיה!
בית 2:
יש פה מורים ששונאים ללמד, גננות שכמעט לא סובלות ילדים/ פארמדיק עם פוביה מדם וכמה סטודנטים שלא מבינים מה הם לומדים
ההוא ששוטף רכבים בכלל בלי רישיון/ המון נחשים שנהיו פיתיון/ מיילדות ששנים מנסות היריון/ פיזיקאים שחיים בלי טיפת היגיון!
פסיכולוגים שכבר לא רוצים להקשיב/ מתאגרף שמזמן לא אוהב להכאיב/ זוגות שביחד, רק בגלל הפחד, למרות שגם ככה תמיד הם בריב
אז שניתי נתיב בלקחת תחביב, לבנות לו תשתית כמו בית מעריב/ אין לי מה להרחיב או למה להגיב, שתלתי תקווה שתניב..
פיזמון :
שמישהו כבר יזכיר לי איך לחיות/ הרבה זמן לא צחקתי משטויות/ אז תדליקי עוד קטנה, נה נה נה/ אני רוצה לקום מחר ולא לזכור מה שהיה!
ובזמן האחרון אני חי לפי הספר/ שלא אני לא כתבתי, זה דופק לי את השכל/ אולי קצת התבגרתי כבר מכל מה שעברתי/ ונשבע שהשתגעתי כי זה לא אני..
פיזמון …
