ב -1983 סטינג, אנדי סאמרס וסטיוארט קופלנד היו לכודים במשברים רבים – מנישואים לא מוצלחים ועד האלבום שלא בישר אחדות אומנותית כמו Ghosts In The Machine. על Synchronicity הוטל עומס של ציפיות להיות יצירת מופת שנולדה מתוך דמעות ושברים.
לאחר ההמתנה הארוכה, האלבום הגיח עם כל ההייפ כולל עטיפה שמורכבת משלל תמונות של הלהקה סרטונים שהופקדו בידי Godley and Creme. "הליכה בעקבותך" עשה איזושהי אנלוגיה בין האיוולת של האנושות לבין הכחדת הדינוזאורים (אבל … הדינוזאורים לא ייצרו זיהום ומלחמה, נכון?)
"Synchronicity II" לקח את השראה ממהמשורר ויליאם בטלר ייטס של The Second Coming . "תה בסהרה" התבסס על הרומן של פול בולס, The Sheltering Sky. ותודה לסטינג על ההשראה והקישורים.
.תרומתה של המתופף קופלנד התבטאה ב"העלמה גראדנקו", שהציג את מורשת משפחתו על רקע הגלובליזם הפוליטי עם כל הסטריאוטיפים של רוסיה, ואילו "אמא" של אנדי סאמרס, שנשמע כאיזה "פילר" באלבום הקרין חיוך ויושר מרעננים. עבודותיו העיקריות של סטינג מסתובבות סביב חייו הפרטיים הנמצאים בנסיגה. "כל נשימה שאתה לוקח" ו "הולך בעקבות צעדייך" יצרו דיוקן נואש של נישואים בהתמוטטות, בעוד "רצח במספרים" נלקח מנקודת מבט של רוצח סדרתי.
מבקר הרולינג סטון כתב על האלבום:  "כל שיר באלבום – לא סתם שיר אלא פסקול מיניאטורי". המגזין הנ"ל הכניס אותו לרשימת 500 האלבומים הטובים בכל הזמנים. האלבום הוקלט במהלך 1982 ויצא ביוני 1983. מקומות ראשונים במצעדי האלבומים בבריטניה. ובארה"ב. שובץ תחת ז'אנר ה – New Wave. כותרת האלבום בהשראת "שורשי המקריות" של ארתור קסטלר. סטינג היה קורא נלהב של קסטלר. הוא קרא לשירו , Ghost in the Machine על בסיס אחת מיצירותיו.
באלבום בלטה ירידה משמעותית בהשפעות הרגאיי, סגנון שבלט באלבומים הראשונים של "פוליס". במקום זאת בלטה הפקה מורכבת בשימשו בסינתיסייזרים, לאורך שירים שלמים שירים שלמים כמו "Synchronicity I" ו – "Wrapped Around Your Finger" השפעות מוסיקת העולם קיימות בשירים כמו "תה בסהרה" "Tea in the Sahara" ו"הולכים בעקבותיך" "Walking in Your Footsteps". שלושת חברי הלהקה הקליטו את חלקיהם בחדרים נפרדים: סטיוארט קופלנד את התופים שלו בחדר האוכל, סטינג בחדר הבקרה ואנדי סאמרס באולפן האמיתי. לדברי המפיק המשותף יו פדהאם, זה נעשה כדי להשיג את הצליל הטוב ביותר לכל כלי.
אחת ההגדרות של האלבום אמרה: זה צליל של חבורה מתפרקת ומתקרבת, דרמה על מסך רחב עם קסם ברמה המולקולרית. חלק מהמוזיקה אומרת גאונות פופ אינטואיטיבית עם תזמורים מהודקים נפלאים. אם יש ביקורת על האלבום הירי היא סובבת סביב הפקת היתר במיוחד אחרי אלבום רזים שהתבססו על רגאיי. אבל בשורה תחתונה – אלבום של מוסיקה ייחודית, שהטביע חותם בפופ לנצח.