ל -Band on the Run מלאו 50 בסוף השנה שעברה, ומהדורה מורחבת חדשה – הרביעית במספר לאורך השנים – חוגגת את האירוע. ריבוי ההוצאות המחודשות לאורך השנים, מעיד כי זהו התקליט המשמעותי ביותר של פול מקרטני לאחר הביטלס, אם לא הטוב ביותר שלו: האלבום שביסס אותו אותו מחוץ ללהקתו לשעבר. אחרי הביטלס זה פשוט קרה.
הקריירה של מקרטני לא היתה בשיאה כאשר Band on the Run הופיעה בסוף 1973. מוקדם יותר באותה שנה, Red Rose Speedway הפך לאלבומו השני שהגיע למקום הראשון בארה"ב, עם הבלדה "My Love" בראש מצעד הבילבורד. שיר הנושא הג'יימס בונדי שלו "Live and Let Die" הגיע לאחר מכן. עם זאת, המוניטין הביקורתי שלו היה בשפל, בשל הנתק מג'ון לנון או ג'ורג' הריסון, חברי הלהקה לשעבר שהצלחותיהם בתחילת שנות ה-70 הגיעו למקום שבו נפגשו האלטרנטיבי והמיינסטרים.מקרטני הוצג כפריק של שליטה קרייריסטית, אבל שיצר פופ במשקל נוצה.
למקרטני כמעט ולא הייתה תוכנית אב אחרי הביטלס. בעקבותנישואיו ללינדה איסטמן, הוא עבר להתגורר בחווה בסקוטלנד ואז החיה מחדש רעיון שהגה בימי הדעיכה של להקתו לשעבר: להרים להקת רוק. כפי שסיפר לאחרונה , הוא הבין שהדרך שלו להתקדם היתה "להקים להקה שאינה מפורסמת בצורה מסיבית", "ולא לדאוג אם אנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים, כי ניצור את הדמות שלנו על ידי למידה לאורך הדרך.”
חלק מהותי בלהקה בתחילת הדרך הייתה לינדה מקרטני, שבעבר לא ניגנה מוזיקה. פול נזכר, "לא קיבלתי מוטיבציה בגלל להקה נהדרת. הונעתי מכך שלא רציתי להשאיר את אשתי מאחור. רק עכשיו התחתנו. מה התכוונתי לעשות, לברוח לכביש? גם הביטלס לא היו טובים כשהם התחילו את דרכם".
הוא בחר נגני אולפן מובילים, ובעיקר מצא את המוסיקאי הנכון שלו בדני ליין, גיטריסט שהופיע עם ה"מודי בלוז" אבל בילה את העשור שלאחר מכן במאבק כדי לשמור על פרנסתו כמוזיקאי עובד. בסיכומו של התהליך נולד תקליט הנחשב כתקליט הסולו הטוב ביותר שלו, Band On The Run הוא אלבום של שירים מיוחדים רבים, כולל השיר המוביל המורכב, זהו אוסף השירים החזקים ביותר של מקרטני מאז הביטלס – לעיתים עגמומיים (Mamunia) נוסטלגיים (No Words) , ביטלסיים (Jet) , מקרטניים (Let Me Roll It). השאר לרוב די נחמדים, אבל ה"די נחמדים" של פול מקרטני הם לעיתים יותר מזה.
