אני אוהב את הבחירות של שמעון פרנס. יש לו את הטאץ' הזה לעממי המפולפל, לאקזוטי הייחודי, לקליט והחם, לשיר שמתכוונן ישירות ללב. הוא אינו פופוליסט בכוח. הוא אינו פונה למכנה המשותף הבינלאומי של אולם השמחות. למרות אהבתו לתרבות המוסיקלית של יוון, קשת טעמיו רחבה ססגונית ומרגשת, והוא מצליח לחבר בין הפשוט לקלאסי. בין הנפוליטאני העסיסי לפלמנקו הצועני.
האוסף הוא לקט אקלקטי מתוכניתו בגל"צ, למעשה – משוק המעדנים של מוסיקת העולם הגדול שאינו אלא הכפר הקטן של המוסיקה, וכל מי שישוטט בו ימצא משהו מיוחד בשבילו. לדיסק מקשיבים ברצף, ללא הפסקה בין רצועה לרצועה. לדברי פרנס זה נועד להעניק למאזין תחושת זרימה. לעיתים החיבורים מוצלחים, אבל יש כאן שירים שראויים דווקא לאתנחתא, לא לחיבור מהיר לשיר הבא.

יורגוס דאלארס מקבל את אחד הגיטריסטים המהוללים – אל דמיולה לביצוע "לנצח", שיר הלל למנהיג המהפכן צ'ה גבארה. לי העיבוד זה נשמע כמו רוק-לטיני של "סנטנה". אבל הפריטה של דימיולה עושה את ההבדל.
תקשיבו לקול השרוט של הזמרת האטלקיה פייטרה מונטקורבינו ב"מרוסלה". עמוק, חודר, מסעיר. כאילו כל כאב חייה מושקע בשיר הזה. השיר נלקח מאלבום שכולו גרסאות לשירים נפוליטניים ישנים.
פאטריצ'יו בואנה לוקח אותנו לאולם הריקודים הישן עם "סניורינה נפלאה", שיר פופ איטלקי מהזן הסאן רמואי שבפינת הנוסטלגיה שלי שייך דווקא לדין מרטין. פאטריצ'יו שר את זה בעיבוד סווינג מלבב ומלא הומור. מעין פרודיה על נוסטלגיה.

מדלן פירו – הבילי הולידיי החדשה שרה את "הרקד אותי עד סוף האהבה" של ליאונרד כהן באינטימיות צובטת ובעיבוד ג'אזי פשוט בניחוחות מיושנים. אורות עמומים. אפשר – ריקוד צמוד.
בבו וסיגלה הם בבו ואלדז ואל סיגלה. ואלדז, פסנתרן הג'אז הקובני הקשיש (בן 85 בעת הקלטת השיר) שמלווה את זמר הפלמנקו הספרדי הצועני דייגו ראמון סאלזר המכונה אל סיגלה בשיר "דמעות שחורות". מה אין בקטע הזה? שירת פלמנקו צוענית מהשורשים, סווינג אפרו קובני בפסנתר. מילים לא יתארו. יפה-יפה.
יוון. סוף סוף גם יוון השורשית. מנוליס לידאקיס ואליני טסאליגופולו בשיר של כריסטוס ניקולופולוס, מגדולי הלהיטנים ביוון בארבעים השנים האחרונות,  "עולם השיר על האחד בינואר שנת 2000" הפשטות היפה, השירה האותנטית.
אנריקו פה. אנריקו מסיאס, הוא ולא אחר, השנסונייר הים-תיכוני בשיר מורח "דבר מלבד כחול", עיבוד רומבה פלמנקו איטי בשיר געגועים למחוזות ילדותו באלג'יר, קולו החם מייצר את תחושת הגעגועים שמחלחלת מתחת לעור.

גם קולה הגבוה הנוגה של סועאד מאסי, היוצרת והזמרת האלג'יראית, מהנחשבות כיום בז'אנר מוסיקת העולם, חודר אל מתחת לעור בשיר "רק אתה" – וגם כאן רומבה פלמנקו בטעם אוריינטאלי.
יורגוס דאלארס אהובנו, חוזר עם "שירו של מהגר", שיר טורקי במקור בדואט נדיר עם הזמר הטורקי מוסטפה חאליל בגרסה שבוצעה לראשונה בקונצרט שנערך בהרדיון של אתונה בקיץ 2004. לא רק הם שרים. גם הבוזוקים. קטע מחניף בדרגות גבוהות. עשיתי פעמיים Repeat.
ונעבור לפאדו הפורטוגזי עם מריזה המופלאה בדואט עם טיטו פאריס, מלחין, נגן וזמר פורטוגלי בעל קול צרדרד מלא הבעה. השיר נקרא "נשיקה של געגוע". וזוהי בחירה נהדרת. צריכים שניים לטנגו, וזה טנגו משכר חושים, ניגודי קולות שחוברים לשלם המרטיט.
ישראל על מפת מוסיקת העולם: ראשונה ניצה טרמין ב"קטיפה שחורה" – גוון אלט חם בגרסה לשירה המפורסם של הזמרת כרמלה. למרות שירת הרגש ואולי בגלל – לא הייתי מכניס.
אבל יסמין לוי של "עוד לילה אחד" מתקבלת בחום ובברכה. היא ישראלית, אבל ליבה בחופים אחרים, וקולה – קול דרמטי מהסוג האלמותי, טון נוגה שמסתלסל ממעמקים, בעיבוד לטינו פלמנקו אקוסטי יפהפה. והמנגינה. איזו מנגינה. ואיזה ביצוע.
ועוד נגיעה ישראלית: דויד ברוזה מצטרף למרסדס סוסה בשיר "אמות", שירו של המשורר המקסיקני חיימה סבינס, וגם זה דואט-מפגש קולות ראוי לאוסף הזה.
חוזרים ליוון עם יאניס קוטסיראס בלהיטו הגדול "אלכסנדריה". תדליקו נר. שירו איתו. בשביל שיר כזה לוקחים קורס ביוונית. וכשאני שומע קוטסיראס – אני חושב על זה שבישראל הזמר ה"יווני" המוביל כיום הוא סרנגה.
ואם נציגה מאלג'יר (סועאד מאסי) הינה התשובה הגברת באוסף – שאב חאלד, הנציג המובחר של הראי האלג'יראי (ויש אומרים "מלך הראי"), נטוע חזק במשבצת מוסיקת העולם, כאן בשיר "וואהרן" בעיבוד לגיטרת פלמנקו, אקורדיון ודרבוקה. קצבי, מפולפל, מדליק ומלהיב.
אסטיודנטינה היא תזמורת אתנית ששורשיה במוסיקאים והנגנים היוונים שחיו בחופי אסיה בסוף המאה ה-19. התזמורת הוקמה מחדש לפני כמה שנים בעידודו של יורגוס דאלארס שהופיע והקליט עם נגניה. התזמורת שמתמחה במסורות עממיות מבצעת כאן את תערובת של Sehnaz Lonag ו- Tico Tico אוריינטאלי עם אלמנטים בלקניים וקורטוב של הומור מלהיב ומחניף במעבר.
ולסיום כריס כריסטופרסון, השחקן והמלחים ב"לנצח את השטן". מה עושה פה שיר קאונטרי? פרנס מודה שזה אחד השירים שהוא ממשיך להשמיע מאז ימיו כעורך ב"קול ישראל". כריסטופרסון מספר סיפור שנשמע כמו מערבון מוסיקלי. למרות ייחודו של הקטע – לא שייך לכאן.
אקורד אחרון: ממשיך להיות מזוהה עם התוכנית של פרנס בגל"צ – יוסי בנאי קורא "אשרי האיש…" מזמור תהילים מתוך האלבום "יוסי בנאי קורא תהילים" לצלילי נתן בר-גיורא.

בתמונות: בבו וסיגלה, דאלאראס, שב חאלד, מריזה וטיטו, סועאד מאסי.