ה-Pet Shop Boys מתגאים בעובדה שבמשך ארבעת העשורים שלהם, המבקרים לעולם לא יכלו להאשים אותם כ"משעממים". גם את אלבום האולפן ה-15 שלהם
קשה יהיה להגדיר כמשעמם. הצמד נאמנים ל-DNA, נשמעים טריים ולא מיושנים מבחינת הסאונד. ניל טננט וכריס לואו התחברו לג'יימס פורד, המפיק של הארטיק מאנקיז, והתוצאה מרגישה עשירה כמו טובי התקליטים שלהם.
כל השירים מתוזמרים לתזמורת מלאה, צליל משדרג כמו ב‘The Secret of Happiness’ בסגנון של ברט בכרך. גם ‘A New Bohemia’ נשען במלואו אל אהבתו של טננט למוזיקת שנות ה-60. ‘Dancing Star’ האופורי מתאר את עריקתו של אייקון הבלט רודולף נורייב מרוסיה הסובייטית ב-1961, גם הוא שטוף בסוג הסינת'ים השמזכירים את המיטב של הצמד.
מעולה הוא השיר "New London Boy" הקלאסי הנוגה והנוסטלגי, המזכיר את "Being Boring" הנ"ל, המספר על מעברו של טננט חובב דיוויד בואי ללונדון ב-1973, תוך שהוא עושה את צעדיו הראשונים לעבר כוכבות פופ ומיניות. במילים מעוררות חושים ("כולם מסתכלים / נצל ההזדמנות שלך / כל מה שנדרש הוא מבט גנוב") – זו התחושה של להיכנס למועדון דיסקו של הומואים מבועת שמישהו עלול לדבר איתך ובאותה מידה מבועת שאף אחד לא ידבר. השיר נוצר בהשראת מילים שכתב טננט כשהיה בן 17, כשהוא מהרהר היכן הוא יהיה בעוד 15 שנים. 15 שנים מאוחר יותר, הוא היה במקום הראשון עם 'West End Girls'.
'Nonetheless' הוא הצליל הנשגב של נושאי הדגל של הפופ שממשיכים לחדד את האומנות שלהם, חובר לרגעים הטובים ביותר בקריירה המפוארת של הצמד הזה.
