פסטיבל הפסנתר דניאל סולומון אחרי 20 שנה

הייתי רוצה לקבל אותו יותר אינטימי, ומוותר על חגיגות, ואם אורחים אז רק הרלוונטיים למוסיקה שלו.

נובמבר 2, 2021

 3.5/5

דניאל סלומון הוא זמר של פסנתר, שנשאר בגבולות המינורי-הרמוני כדי לתת לתחושותיו את הצבע היותר לירי-מלנכולי. קרוב אל עצמו, כשהוא שר על הפחדים המועקות, כאב הנפש, געגועי אהבה בשירים מלודיים אפרוריים המספרים סיפור של תהיות ותעיות.
כבר ציינתי בעבר, שאני לא מאוהדי טרנד החגיגות שעושים לאלבומים ישנים, אלא אם כן מדובר באלבומים אולטימטיביים מהסוג שמונחים אצלך על מדף אלבומי החובה, שהעלאתם המחודשת נדרשת בדחיפות. דניאל סלומון הגיע לפסטיבל הפסנתר כדי לחגוג 20 לאלבומו הראשון. נזכרתי באירוע שעשה לציון 10 ל"רבות הדרכים" הוא אלבום הסולו השני שיצא ב-2005.
סלומון מבין את הבעיה שקיימת בהתמקדות באלבום אחד. הוא שילב 8 שירים מהאלבום ההוא ועוד אחדים מלהיטיו – בעיקר עם האורחת דנה עדיני. פרט לכך, אירח את דני רובס בשלושה שירים (שניים של רובס) ואת נועם קלינשטיין. בשורה התחתונה – הערב נטה מעט ל"מישמשי", סלט ושאר ירקות, וכדי לסיים אותו בשיר אמוציונאלי, חזרו כל האורחים לשיר "הללויה" של לאונרד כהן.
אילו ניתנה בידי לעצב לדניאל ערב לפסטיבל הפסנתר, הייתי "מנקה" אותו וממקד את המוסיקה במיטב שבשיריו היותר מיוחדים, במקום חגיגות על אלבום אחד, שכבודו במקומו מונח, ולא באירוחים אקראיים.
מה שבלט בחלק הראשון שהתמקד באלבום הנחוג – ייחודו כסינגר סונגרייטר: דניאל סלומון מתרגם רגש לצלילים כרישום א.ק.ג. זה ליבו שמנגן ושר את השירים, ובימים שהמילה מְרַגֵּש הפכה מטבע עובר לסוחר, אני בוחר בריגושים האלה.
הייתי רוצה לקבל אותו יותר אינטימי, ומוותר על חגיגות, ואם אורחים – אז רק הרלוונטיים למוסיקה שלו.

מתן אפרת תופים / חן שנהר כינור / הדר כהן כינור / גליה חי ויולה / יועד ניר צ׳לו

שירים: כוכב, לב זהב, בא מכאב, דרוש חבר, עכשיו, לבן, כשתחזרי, אין כמו האהבה שלך, בינינו, בא הביתה – עם דני רובס, פנים ושמות – עם דני רובס, הייתכן – עם דני רובס ונועם קלינשטיין, שיר ליובל – נועם קלינשטיין, אהובי – עם דנה עדיני, לחזור – עם דנה עדיני, רבות הדרכים – עם דנה עדיני, עדיף הדרן: כולם אוהבים את דניאל, אהבה, הללויה – עם כל האורחים

צילומי סטילס: מרגלית חרסונסקי

דניאל סלומון "עדיף" פסטיבל הפסנתר 2021