מה אפשר עוד לעשות עם להיטי הביטלס שכבר נדמה שנוגנו בכל דרך אפשרית? הרכב Hard Jazz Knights, בניהולו האמנותי של עמיקם קימלמן מציע תשובה מעניינת: לא לבצע את שירי "ארבעת המופלאים" כפי שאנחנו מכירים אותם, אלא לקחת את המלודיות המוכרות ולהעביר אותן דרך השפה של הג'אז. השאלה איננה "האם הביטלס עובדים בג'אז", אלא כמה רחוק מותר לקחת שיר, שכל העולם כבר מכיר – ועדיין להשאיר אותו ביטלס.
סווינג, בוסה־נובה, בלוז, אפרו־ג'אז ועיבודים אינסטרומנטליים מעניקים ל־Eleanor Rigby, Norwegian Wood, Ticket to Ride, With a Little Help from My Friends, Here There and Everywhere ו־Hey Jude צבעים חדשים. זהו מבחן לא פשוט: ככל שהשיר מוכר יותר, כך קשה יותר לשנות אותו מבלי לאבד את זהותו. דווקא כאן טמון האתגר האמיתי של ההרכב – למצוא את הגבול שבין נאמנות למקור ובין חירות אמנותית.
ההרכב עצמו ניסה לספק את הכלים לכך: הסקסופון של עמיקם קימלמן, EWI של אלי בנאקוט, הפסנתר של אבי אדריאן, הבס של אריה וולניץ והתופים של איתן איצקוביץ, ולצידם אורחים – הזמר יואל לרנר, הסקסופוניסט האיטלקי רינו צ'ירינה (Rino Cirinnà) ונגן כלי ההקשה גלעד דוברצקי.
לטעמי, המופע היה יכול להיות שלם יותר, אילו נשאר אינסטרומנטלי לחלוטין. הצירוף של יואל לרנר, המוכר מלהקת הסיקסטיז ומלהקת "פרמיירה", אמנם העניק למופע חיבור ישיר יותר למסורת הפופ והרוק של התקופה, אבל השירה שלו הייתה החוליה החלשה במופע. הביצוע נשמע לא מלוטש ומגושם, ובמקום להוסיף רובד אישי לשירים, הוא התקשה לעמוד ברף שהציבו העיבודים המוזיקליים. בשירים כה מזוהים, ובמיוחד כשמדובר בקלאסיקות של הביטלס, בהן הקול צריך להשתלב בעיבוד ולהעשיר אותו ולא למשוך אותו לאחור.
לעומת זאת, חטיבת כלי הנשיפה הייתה אחת מנקודות החוזק של הערב, ובראשה אלי בנאקוט ב־EWI. הכלי הזה מאפשר לו להעניק לשירים צבע שקשה היה לקבל בהרכב ג'אז מסורתי יותר, והוא הופך במקרים מסוימים כמעט לקול נוסף בתוך ההרכב. העיבוד שפתח את הערב ל- Come Together היה אחד ההיילייטים במסגרת הקונספט להעמיד את Hard Jazz Night בתוך המסורת הארוכה של עיבודי ג'אז לביטלס – לא כמחווה נוסטלגית, אלא כניסוי בשאלה עד כמה יצירה פופולרית יכולה להשתנות מבלי לאבד את הזהות שלה.
השיא מבחינתי היה העיבוד האפרו־ג'אזי ל־Hey Jude. במקום להתייחס אליו כאל הבלדה המוכרת של פול מקרטני, ההרכב לקח את המלודיה המפורסמת והכניס אותה לטריטוריה אחרת לגמרי – קצבית, שבורה, נועזת ומעט בלתי צפויה. עיבוד שמעלה את השאלה – מה יכול לקרות ל־Hey Jude אם ניתן למוזיקאים חופש לשכוח לרגע איך מצפים שהשי יישמע גם בעיבוד ג'אזי נועז והרפתקני. זה אולי המפתח לכל המופע. השאלה שמעריצי הביטלס נטו (פגשתי רבים כאלה בקהל בחולצות ביטלס) יכולים לשאול: מה לזה ול- "Hey Jude" אחרי המהפך ששינה לחלוטין את זהות השיר.
הערך של עיבודי ביטלס בג'אז אינו בכך שהם מוכיחים שהשירים של לנון ומקרטני מתאימים גם לג'אז – את זה כבר ידענו. השאלה איננה אם החומרים האלה מתאימים לג'אז, אלא אם הם עשירים דיים מבחינה מלודית והרמונית, כדי לעמוד כמעט בכל טיפול, ומה קורה לזהות של השיר כאשר משנים את השפה המוזיקלית שלו. מצד אחד, העיבוד חייב להצדיק את קיומו כעיבוד ג'אז, כלומר להציע הרמוניה חדשה, גרוב אחר, מרחב לאלתור, שינויי דינמיקה ואפשרות לסולנים לומר משהו אישי. מצד שני, אסור לו למחוק את ה־DNA המלודי של המקור. האתגר הוא שהמאזין יוכל לזהות את השיר כמעט מיד, אבל ירגיש שהוא שומע אותו מחדש. מהבחינות האלו המופע עמד בחלקו הגדול במשימה, וכאמור היה יכול להישמע מגובש יותר.
עמיקם קימלמן – סקסופון, עיבודים וניהול מוסיקלי ,יואל לרנר – שירה, אלי בנאקוט – EWI, אבי אדריאן – פסנתר, אריה וולניץ – בס, איתן איצקוביץ' – תופים, גלעד דוברצקי – כלי הקשה. אורח: רינו צ'ירינה – סקסופון (איטליה)
צילומי סטילס: מרגלית חרסונסקי
פסטיבל יפוג'אז הלהיטים הגדולים של הביטלס עמיקם קימלמן וה-Hard Jazz Knights מנגנים Come together
פסטיבל יפוג'אז הלהיטים של הביטלס עמיקם קימלמן וה-Hard Jazz Knights מנגנים Here There Everywhere
פסטיבל יפוג'אז הלהיטים של הביטלס עמיקם קימלמן וה-Hard Jazz Knights מנגנים Little Help
פסטיבל יפוג'אז הלהיטים של הביטלס עמיקם קימלמן וה-Hard Jazz Knights מנגנים Hey Jude
פסטיבל יפוג'אז הלהיטים של הביטלס עמיקם קימלמן וה-Hard Jazz Knights מנגנים Yesterday
