פסטיבל יפוג'אז Yesterday מחווה ללהקת הביטלס

כפינאלה של האירוע, גיל זוהר עשה עבודה ורסטילית ואטרקטיבית, שהבליטה את יכולות האורחים והעניקה למופע הסיום צבעים של הפנינג ג'אז ליגת על.

אוקטובר 19, 2022

פסטיבל יפוג'אז בית ציוני אמריקה ת"א

 4/5

הביטלס עדין Here, There and Everywhere, וכשמדובר בלהקת ארבעת המופלאים – סולד אאוט הוא מובן מאליו, גם כשהז'אנר הוא ג'אז. אנחנו בערב הסיום במשכנו החדש של פסטיבל יפוג'אז בבית ציוני אמריקה ב…תל אביב. המותג נשאר, העיר (יפו) נשארה מאחור.
תמיד מסקרן לשמוע מה קורה כשהביטלס הולכים לעיבוד (או לאיבוד) בתזמורים חדשים. השירים של הביטלס הם המכוסים ביותר במוסיקה. נמצא להקות מטאל, שעשו "Love Me Do", ראפרים, שעשו פרי סטייל על "Come Together". ל- Yesterday יש כשלושת אלפים גירסאות. הביטלס קיימים בכל ז'אנר שאפשר להעלות על הדעת: R&B, קאנטרי, רוק ניסיוני, פוסט-פאנק, פאנק (פ' רפויה). הקאברים של הביטלס הן עדות לאיכות כתיבת השירים של הלהקה, חושפים את העומק יצירותיהם, בעושר ההרמוני, בלחנים העל זמניים, בגיוון העיבודים והתזמורים. גיליתי לא פעם, שאני נמשך לגרסאות לשירי הביטלס יותר מכל קאברים אחרים. האינטרפרטציות לעיתים מיוחדות-מרגשות יותר מאשר המקור.
גיל זוהר, אשר על העיבודים והניהול המוסיקלי, הפתיע כשעלה על הבמה חמוש בבס חשמלי, ולא התיישב ליד הפסנתר, והזמין את כל אורחי הפסטיבל מחו"ל פלוס נגנים מקומיים.
במבט לאחור, עיבודי הג'אז של הביטלס מציעים כמה גרסאות יוצאות דופן לשירי הלהקה, החל מהגרסה השל וירטואוז הגיטרה ג'ורג' בנסון ל – Abbey Road האייקוני ועד לפסנתרן רמזי לואיס שעיבד כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הביטלס לסול ג'אז גרובי, קאונט בייסי שעיבד את המנגינות האלמותיות של לנון ומקרטני לביג בנד, גם שניים מהלייבלים הבולטים בתולדות הג'אז, Blue Note ו-Verve, לא היו חסינים בפני קסמיה של הלהקה מליברפול, כפי שמדגימים שני אוספים, Blue Note Plays The Beatles ו-Verve Plays The Beatles.
מסקרן איך בוחרים תשעה שירים מתוך מאות שירים של הביטלס אשר חצו את מחסומי הזמן. למשל: מבין שתי אהובותיי "מישל" ו"אלינור ריגבי" הגיעה לערב רק הראשונה במעין מקצב רגאיי בפתיח, בנגינת החצוצרן הפיני קלבי לואיבורי. לשווא חיכיתי לשנייה. ווקאלית, מופע המחווה היה דל למדי. הביצועים של הפסנתרן הטורקי יורז קיוונר (I Want To Hold Your hand) ושל הזמרת האיטלקיה פרנצ'סקה סורטינו (Blackbird ,Here There And Everywhere) לא הפעימו, גם לא תרמו פרשנות מיוחדת לשירים. רק כשגיל זוהר התיישב לפסנתר בסיום הערב לשיר Yesteday בפרשנות אישית, יכולתי להבין מה חסר לי במחווה לביטלס. אז כן, עדיין השירים הם המטרה גם כשאתה באצטלה של ג'אז.
אהבתי את העיבוד ל – Norwegian Wood באוריינטציה ברזילאית במפגן הקשה של רוני הולן וגלעד דוברצקי, בסולואי טרומבון של פול דאנליאה מאירלנד וחצוצרה של קלבי לואיבורי מפינלנד. דניאל איאן סמית מארה"ב ניגן מצוין ב Blackbird ברוחו ה"מעופפת" של העיבוד. אליסון יאנג מקנדה ניגנה בסקסופון אלט את And I Love Her בעוצמה רבת נשמה. גם העיבוד ל"מישל" הרחיב את יריעת השיר לביצועי סולו ותזמורת מעולים בעיבוד בעל משב "סינמטי" משהו.
לא הבנתי את מהות הפתיחה הלירית הנוגה הארוכה (שלוש וחצי דקות!) של הפסנתרן ההולנדי מייק דל פרו ל – The Long And Winding Road, שהעיבוד לקח לכיוון אחר לחלוטין – למקצב אפרו קובני סוער. חוסר תיאום מוזר.
בגדול, כפינאלה של הפסטיבל, גיל זוהר עשה עבודה ורסטילית ואטרקטיבית, שהבליטה את יכולות האורחים והעניקה למופע הסיום צבעים של הפנינג ג'אז ליגת על.