צ'אפל רואן שרה בלדת פופ על שברון לב וצמיחה, כשהמרחב של ניו יורק – ובמיוחד הרכבת התחתית – משמשים כמטאפורה למצב נפשי תקוע, עמוס נוסטלגיה וכאב.
השיר  הוא מבע כאב שעוטף  אותך ברוך ובאכזריות בעת ובעונה אחת. הוא מתאר את החוויה המוכרת – אך לעיתים מושתקת – של להיתקל בסימנים של אהבה קודמת בכל מקום, ולא להצליח להניח לה..
שורות כמו "‘Til you’re just another girl on the subway" ממחישות את התהליך הממושך של לה. – זו שורת המחץ של השיר. רק כשהיא תוכל לראות אותה כ"סתם מישהי" – הסבל ייגמר. הרכבת התחתית מסמלת מקום אנונימי, חולף – בו אנו רואים אנשים ולא מתרגשים. השאיפה היא להגיע לשם. אבל זה לא פשוט.

יש בשיר רגע של הומור ואפתיה במילים כמו "If in four months this feeling ain't gone/ Well, fuck this city, I'm movin' to Saskatchewan" שמקנה לדוברת תחושת חוסר אונים לצד להט רגשי.
השיר בנוי כמו בלדת pop-emo מודרנית עם גוונים של dream pop ו־synth. האיטיות היחסית והתזמור העדין יוצרים תחושת מרחב ריק – הדוברת כלואה בתוך הלופ הרגשי שלה. החזרתיות הזו מעבירה תחושת אובססיה – מחשבה שחוזרת שוב ושוב, כמעט כאילו המוח "נתקע" עליה.

,  המוסיקה היא שילוב שיוצר אווירה חלומית ושברירית. היא מציבה "דדליין" להרגיש טוב יותר, כאילו כאב לב ניתן לשליטה. הבחירה במקום נידח כמו ססקצ'ואן מסמלת הקצנה רגשית: אם אי אפשר להימלט מהזיכרונות – נברח מהעיר כולה.
לשיר נוצר קליפ ויזואלי חזק שמעצים את תחושת הסתבכות הרגש בתוך היומיום האכזרי של עיר ענק. הקליפ מלווה את השיר ברגעים קומיים ודרמטיים: שיער אדום ארוך של Roan מוצמד לדלתות רכבת ומגרר אותה, ריקים משתלשלים בו, היא צפה כ־Ophelia במזרקת וושינגטון סקוור ועוד – הכל תומך ברעיון של כאב פרידה בתוך העיר הקשוחה והלא מתחשבת.
המגה סטארית התורנית מטפסת עם השיר הזה לראשי המצעדים לא רק בבריטניה.

צ'אפל רואן The Subway

צ'אפל רואן פייסבוק