המשורר אלכסנדר פן כתב את השיר "לא אני הוא האיש" בשנת 1928,שנה אחרי שעלה לארץ ישראל ובאותה השנה שבה התחתן עם בלה דון. בניגוד למילות השיר, בהן מבטיח הדובר כי לא הוא האיש שיתחתן עם האישה לה מוקדש השיר.  צביקה פיק חיבר מוסיקה ענוגה למילות האהבה הקשות של המשורר אלכסנדר פן. נכון:  "לא אני הוא האיש" שכתב בשנת 1928(!) מעולם לא היה זוכה לעדנה כזו אלמלא הלחן והביצוע של פיק. השיר נכלל באלבומו "מוזיקה" משנת 1978, והגיע למקום הראשון במצעד של רשת ג' באוקטובר אותה שנה. לימים הפך אחד מלהיטי הנצח של פיק.
הדובר בשיר עוסק באהבתה של אישה שאין בכוונתו לשאתה לאישה ("את קורות נדודי הישנים לך הבאתי במקום טבעת"). הוא אינו מאמין שאהבתה צריכה להיות נתונה לו אלא לאחר ("מה אכפת לך: אני או הוא או אחר יתנבא עלי סער"), שעשוי להגיע בעתיד הרחוק ("תעבורנה שנים ואחר לך יביא טבעת") ומתייחס בסרקזם לאהבתה ככלל ("ובמותך לא ידעו למי את הקדשת את לבך המנוח").
הקשיבו לקריאת השיר ע"י אלכסנדר פן עצמו (למטה) – עד כמה אינה תואמת ברוחה למנגינה של פן.

גרסאות נוספות: ארקדי דוכין, רונית שחר, עמיר בניון שמעניק לשיר עומק אמוציונאלי מפעים (האזינו, צפו) שאינו קיים בגרסת המקור. 

*** אלכסנדר פן כתב את  "לא אני הוא האיש" שנה אחרי שעלה לארץ ישראל (1928) בניגוד למילות השיר, בהן מבטיח הדובר כי לא הוא האיש שיתחתן עם האישה לה מוקדש/ מתיייחס  השיר.  לנשים שבחייו כתב שירים שמהם אפשר להיווכח עד כמה היה מודע לבוגדנותו.
פן חיזר בעיקשות אחר בלה דון, מושא השיר במציאות. בלה דון באה עם אמה ארצה לאחר שאביה נרצח בתקופת המהפכה באוקראינה. בשנות העשרים היתה חברתו של חבר טוב של  פן. לאחר שהחבר חלה ונאלץ לנסוע לברלין לטיפול רפואי, חיזר אלכסנדר פן בלהט אחר בלה. הוא איים בהתאבדות  ואף מימש איומו חלקית כשפצע את עצמו ביריה. לאחר שהוקסמה דון בת ה-18 מן המעשה, התחתנו השניים.

צביקה פיק לא אני הוא האיש

אלכסנדר פן קורא "לא אני הוא האיש"

לא אני הוא האיש – עמיר בניון

לא אני הוא האיש לא אני/ אל שובו משכבר מצפה את/ את קורות נדודי הישנים/ לך הבאתי במקום טבעת.
במבט אל תצודי יגון/ הוא חלף אך לא מת עדיין/ התקרבי וראית בחלון/ על מצחי העייף אות קין.
אל תבכי תעבורנה שנים/ ואחר לך יביא טבעת/ ואני לא אני, לא אני/ הוא האיש אל בואו מצפה את.
מה איכפת לך אני או הוא/ או אחר יתנבא ביער/ ובחצות תוך דממת הרהור/ לך ירקום אגדת הסהר.
והשחר בשחוק עת יקרא/ ויחרוק שן מבעד לדלת/ אז יופיע אחר ושירה/ לך ישיר משכימה ונבדלת.
אל תבכי תעבורנה שנים…
מכולם מנת חלקך תקחי/ בו יגון בו הצחוק בו הכח/ ובמותך לא ידעו למי/ את הקדשת את ליבך המנוח.
אל תבכי תעבורנה שנים…