נס החיבור בין מילות המשוררת לאה גולדברג ולחנו של דני ליטני התרחש בשיר הזה. זהו שיר נעורים צלול, המתאר מפגש אהבה – כולו עדנה, תום וטוהר. לבלוב של גן, פריחת אביב צחורה, השקיפות הצלולה של חלונות מצטלצלים עם רוח.
דבר לא התקלקל עדיין, לא הבשיל ולא נפגם. שחר שנקטף למזכרת, ראוי להישמר כפרח בין דפי ספר. המשוררת מתארת את התחושה בתחושת על – כמה קל ונפלא לפתע לחוש אושר כשכל הדרכים עוד פתוחות, וכל שמפריד אינו אלא אור זוהר..
חזרתי לביצוע הישן של צילה דגן ז"ל (1970) בעיבוד של אלברט פיאמנטה. אין לי ספק שאילו חיה כיום, הייתה שבה להקליטו מחדש,לאו דווקא משום שהביצוע בעיבוד המקורי אינו טוב, אלא יש הרגשה שנשחק במשך השנים. צילה דגן בנתה קריירה על השיר הזה מרגע שדני ליטני הציע לה להקליטו. גרסתו שלו לשיר – העניקה לו גוון רוק בלוזי, עולם אחר. בהיותו גברי – יתכן וסטה ממסלול עולמה של המשוררת, אבל בכל זאת נשאר אלמותי.
דני ליטני ולא היה בינינו אלא זוהר
וְלא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא זהַר
עָנָו שֶׁל הַשְׁכָּמָה בִּרְחוֹב כַּפְרִי
וְלִבְלוּבוֹ שֶׁל גַּן בְּטֶרֶם פְּרִי
בְּלבֶן תִּפְרַחְתּוֹ יְפַת-הַתּאַר.
וּמַה מְּאד צָחַקְתָּ בְּאָמְרִי
כִּי אֶל הַשַּׁחַר הֶעָנג כַּוֶּרֶד
אֶקְרַב וְאֶקְטְפֶנוּ לְמַזְכֶּרֶת
וְאֶשֶׁמְרֶנוּ בֵּין דַּפֵּי סִפְרִי.
את זְרוֹעֲךָ נָשָׂאתָ, הֲתִזְכּוֹר?
וַהֲנִידוֹתָ אַט עֲנַף תַּפּוּחַ,
וְעַל ראשִׁי יָרַד מָטָר צָחוֹר.
מֵאֲחוֹרֵי גַּבְּךָ הַכְּפָר נֵעוֹר,
הַחֲלוֹנוֹת נִצְטַלְּצְלוּ עִם רוּחַ –
וְלא הָיָה בֵּינֵינוּ אֶלָּא אוֹר.
5 תגובות
מילים נצחיות של לאה גולדברג, ביצוע מושלם של צילה דגן, ועיבוד גאוני של אלברט פיאמנטה בהשפעת דם יזע ודמעות, ברוח התקופה.
מיחים נתםיות של לאה, גוחדברג, ביצוע מושלם של צילה, דגן, ועיבוד גאוני של אלברט פיאמנטה בהשפעת דם יזע ודמעות, ברוח התקופה.
שיר מרגש והביצוע המקורי מדהים
שיר מקסים והביצוע המקורי מרגש עד מאוד
סליחה, אבל זה שיר על אהבה נכזבת, על התפכחות, כל מתח שבין מה שנראה כרגע של אהבה קסומה ובין השבר שבגילוי האמת. אין בשיר שום תיאור של אושר אלא כאב גדול.