שיתופי פעולה בין ענקי מוסיקה שנראים מצוין על הנייר, לא תמיד מוכיחים עצמם בפועל. להיפך: הם יכולים להתברר כמגלומנים וחסרי השראה. אבל כשאגדות כמו הפסנתרן צ'יק קוריאה והגיטריסט ג'ון מקלפלין נפגשים, תמיד יש תחושה, שלא יכול לצאת מזה משהו רע, ויש לצפות גם לרגעי שיא.
ואמנם, התחושה לא איכזבה. מדובר בטור האחרון (2008) באירופה של קוריאה מקלפלין וה"פייב פיס בנד" – Five Peace Band , הרכב שכולל גם את קני גארט – סקסופון, כריסטיאן מקברייד בבס, ויני קולאיוטה ( Vinnie Colaiuta) – תופים. מוסיקת מ"חזרה לנצח" של קוריאה דרך המהאווישנו בנד של מקלפלין ועד נגינתם המשותפת אצל מיילס דיוויס. דיוויס היה זה שחיבר בין השניים לראשונה לפני כ-30 שנה במסגרת In A Silent Way וגם בתקליטו Bitches Brew. כאן חוזרים החברים קוריאה את מקלפלין לקטע הזה משולב ב – It's About That Time. נגן אורח: הרבי הנקוק בפסנתר חשמלי.
Raju בפתיחה הוא פיוז'ן שאינו משתנה הרבה במהלכו. מנוגן מאוד tight. את המהלך ההרמוני המרכך מספק קוריאה. Senor C.S שמתחיל בדיאלוג של מקלפלין וקוריאה וממשיך כסמבה מהירה.
New Bruise, Old Blues מתוך Industrial Zen של מקלפלין מספק צליל פאנקיי עם סולו סינתי יפהפה של קוריאה. הקטעים של מקלפלין הם פיוז'נים. שני הקטעים של קוריאה הם יותר משהו שניתן להגדיר כמיינסטרים ג'אז מודרני כמו "The Disguise". מקלפלין מצליח להתאים עצמו גם למוסיקה הרמונית יותר. "Hymn to Andromeda"של קוריאה, הוא הקטע הארוך בדיסק (כ-27 דקות), מתחיל באפקטים על הפסנתר, אלתור לירי, סולו קונטרבס של מקברייד. בהמשך נכנסים הנגנים לטריטוריה מוסיקלית מורכבת, מארג מוסיקלי של אורך נשימה יצירתי, כולל סולו חיים של קני גארט. קטע שהוא תמצית החופש היצירתי בג'אז המתקדם, המודאלי. "דר' ג'אקל" הוא עיבוד מוזר של מוסיקה מאת ג'קי מקלין, ולסיום – Someday My Prince Will Come – דואט קוריאה מקלפלין.
Five Peace Band Live הוא הזדמנות נדירה לחזור ולשמוע שני ענקי ג'אז ופיוז'ן יוצרים ומנגנים מוסיקה שהיא תמצית הקריירות שלהם, עם הברק והחידוש העכשווי.
קוריאה על מקלפלין: "ג'ון מקלפלין הוא אמן מושלם, איש של חלום, חדשן. בכל פעם שאני שומע אותו מנגן, אני מתמלא השראה. הוא יצר צורות חדשות של מוסיקה וטכניקת נגינה בגיטרה חדשה ובלעדית לחלוטין"
קוריאה על המוסיקה של Five Peace Band: "אין לי שם כוונה להגדיר את המוסיקה הזו. אני רק יכול לומר שהיא מנוגנת ע"י חמישה נגנים שלא איכפת להם איך יגדירו את המוסיקה שהם מנגנים ומה ההשפעות שלה, אבל אם מדברים על מה עוד אפשר לעשות בשיתופי פעולה בין נגנים – זוהי המוסיקה הזו"
ג'ון מקלפלין על צ'יק קוריאה: "שמעתי אותו לראשונה ב-1967 באלבום של איש ההקשה מונטגו ג'ו. אני זוכר שהתלהבתי כל-כך, שלא הפסקתי לספר לנגנים שאיתי על מה ששמעתי. זה היה עוד לפני שנפגשנו במסגרת מיילס דיוויס. אומר את זה בפשטות: "צ'יק הוא אחד המוסיקאים הגדולים של זמננו, שממשיך להפתיע אותי ולעורר בי השראה, וזה קרה כמעט ערב ערב ב-22 המופעים שהיו לנו ביחד"
