האלבום הרביעי של להקת הרוק הבריטית קווין, שיצא ב-21 בנובמבר 1975 נחשב לאחד המשמעותיים והמוצלחים בתולדות הרוק, והיווה נקודת מפנה בקריירה של הלהקה. הוא משלב בין רוק כבד, פרוגרסיב רוק, אופרה, גלאם ומוזיקה קלאסית, עם עיבודים מורכבים ושימוש חדשני בהפקה אולפנית.
האלבום הופק על ידי רוי תומאס בייקר והלהקה עצמה, והוקלט במשך ארבעה חודשים בעשרות אולפנים שונים. עלות ההפקה הייתה עצומה לאותה תקופה, והוא נחשב לאחד האלבומים היקרים ביותר שהוקלטו עד אז

קווין דשדשה על הגבולות של הארד רוק והבי מטאל ב- Sheer Heart Attack, אבל הלהקה שברה את כל המחסומים ב-A Night at the Opera, יצירת מופת מגוחכת ומוגזמת במודע. תוך שימוש בגיטרות הרב-שכבתיות כבסיס, A Night at the Opera נוגע במטאל ("Death on Two Legs," "Sweet Lady"), פופ ("You're My Best Friend"), גלאם רוק בריטי ("Lazing on a Sunday Afternoon", "Seaside Rendezvous"), פרוג רוק מיסטי (("'39," "The Prophet's Song")", הפסאודו-אופרה "Bohemian Rhapsody"),  Love of My Life – בלדה קורעת לב שכתב פרדי מרקיורי לאהובתו מרי אוסטין.
קווין חוגגים את המוסיקה הכי פומפוזית שלהם. אף אחד בלהקה לא לקח משהו יותר מדי ברצינות,  אבל התוצאה הראתה דווקא את הגאונות  בהפקה המורכבת והמוקפדת.
בגדול – פרוג רוק עם חוש הומור וגם דינמיקה, ומבחינה זו – מיצג חד פעמי של הלהקה. האלבום הפך את קווין לסנסציה עולמית, עם הצלחה מסחרית וביקורות מהללות. Bohemian Rhapsody יצא כסינגל ונחשב עד היום לאחד השירים הגדולים בהיסטוריה. האלבום עצמו זכה להכרה כאחד מהגדולים ברוק.

קווין A Night At The Opera