את האיזי ליסנינג החלומי הזה מגדיר עומר פרקש העומד מאחורי הפרויקט שנקרא "קטיבו" (Cattivo – מאיטלקית: רע, מרושע) – "גרסת כיסוי לשיר ישראלי עלום שם".  מי שיחפש ביוטיוב ימצא את שם השיר (הלא עלום) בגרסת שחור לבן של מוטי ברכאן. כלומר מדובר בקאבר.
הבעיה שאתה מנסה בכל ניתוח שכלתני להתאים את מה ששומעות האוזניים למה שהרגש והדמיון מנסה להגדיר. בין שאר ההגדרות שמצאתי  בדף הקומוניקט לרליסים הקודמים של קטיבו  "אמביינט" ו"לואו פיי דרים פופ" ואפילו פסיקול מסרטי אימה משנות השישים. רצוי לא להסתבך.
אני דווקא נדדתי לשדות הסמבה הברזילאית – הצליל, האווירה, והיה לי גם איזה דז'ה וו למוסיקה מסרטים צרפתיים של פעם.
יש מי שיתאר את השירה של קרן אילן פרווה (פושרת, לא חלבית, לא בשרית), אבל יש כאן כוונת מכוון של היוצרים  להשיג את המגע המרחף-ביזארי הזה עם הנופים המתוארים עם המנגינה הסינמטית המיוחדת באמצעות הצבע הקולי משדר תוגה יגעה. מבחינה זו, המוסיקה מכניסה לאווירה אפלולית מעוררת השראה.

כמה נוגים לילות החורף/ כמה גבוהים עצי הברוש
אצות שטות על פני המים/ ובנות הים עולות לחוף
התן קורא אל תוך הסהר/ גועש הים במשברים
מתי יעיר כוכב השחר/ עוד יום אפור עם ערפילים

הנץ דואה בשמי הטרף/ פולט הים את צדפותיו
ברק פגע בגזע ארז/ כרע העץ על ענפיו

זקן חולם על סף המים/ פניו קולטים את הרהוריו
מסתיר הצל את פני האבן/ של המזל וכוכביו

מוטי ברכאן – לילות החורף