אפשר להיהפך בקלות לגרופי שלה. אחרי שעה וחצי של הופעה זה בטח קרה למישהו בקהל. אפשר לדבר שעה ארוכה על כמות כישרון שיש ליוצרת-זמרת הזו. לפי ערב הבכורה המתוקשר, כולם כבר לצידה, ולא להאמין, אין לה עדיין אלבום בכורה. (הבקורת הזו נכתבה ערב יציאת אלבומה הראשון – י.ח.) קרן פלס השיקה בערב הזה – סינגל בודד בלבד.
מהרגע שפלס מתייצבת מול הקלידים, מתגלים אצלה כול המרכיבים שעושים מכישרון – הצלחה גדולה. היא לא רק מלחינה ומעבדת שמסוגלת לאתגר עצמה בסוגים שונים של טקסטים. הגיוון אצלה קיים גם בהגשה ובביצוע – קברטית, תיאטרלית, קלילה וגם אמוציונאלית ומלודרמטית והיא מגיעה אפילו עד סטנד אפ. פרפורמרית ממדרגה ראשונה.
פלס פתחה לבד וביצעה על הקלידים את "אביתר המכוער", מטאפורה על הילדים הדחויים, המוזרים, שכל אחד מכיר. לאחר מכן הצטרפה הלהקה שלה – גליה חי בויולה, מיקי ורשאי בקונטרבס ושחר חזיזה בתופים. כבר בין השיירם הראשונים, פלס החליטה גם לבדר.
לא ברור לי אם הפטפוטים הארוכים – ויש להודות המצחיקים בין השירים – הם שחרור מלחצי הופעה, החנפנה לקהל או שהיא באמת כזו, מוכרחה לספר, להתבדח על חשבון עצמה. יש הרגשה שהיא מזמינה את הקהל לכוס קפה כדי לספר לו על העניינים הכי אינטימיים שלה וגם לצחוק על זה. מה שבטוח: יש לה גם הכישרון לזה ובכמויות. הבעיה – במינונים. בטח שהייתי מצנזר לה. יש רגעים שהיא גולשת, שלא לומר מתפרעת מדי. עניין של כמויות וטעם טוב.
המוסיקה שלה מאוד מגוונת. שיאי הרומנטיקה המרגשת הגיעו בדואט עם הראל סקעת בשיר "ואת". שיר געגועים נדיר ביופיו, שיר אהבה נדיר ביופיו. קיבלנו גם דואטים יפים עם אוהד חיטמן ("תגידי לו", "זיתים" ליהודה עמיחי) ועם מירי מסיקה עם "לשם".
בשירים שהיא מבצעת היא פחות רגשנית, צפויה וקלישאתית. אני מדבר על "אביתר", "זמנים משוגעים", "רכבת באירופה", "איתי", "שמעון השכן", "אם אלה החיים", כמבצעת – היא מקרינה המון נוכחות, בטחון וחום, יודעת לטפס בסולם הרגשי ויש לה בהרכב נגנית ויולה מצוינת – גליה חי שיחד עם מיקי ורשאי (קונטרבס) ושחר חזיזה (תופים) מעניקים לה תזמורים מדויקים.
נדמה שקרן פלס לא תצטרך להמתין לאלבום השני שלה, כדי למלא אולמות. בטוח שצוותא כבר קטנה עליה.

בצילומים: עם אוהד חיטמן, הראל סקעת, מירי מסיקה