רביב כנר - בני מערוף צילום רום אליעז

רביב כנר – בני מערוף

רביב כנר מצמרר בשיר לזכר הילדים שנרצחו מפגיעת הטיל ששיגר חיזבאללה לעבר מגדלס שמס. הטיל פגע במגרש כדורגל בו הילדים שיחקו . 12 נהרגו . 34 אחרים נפגעו. כולם ילדים.

מילים: איתן פלד, רביב כנר, מארה קרא, יוסף קרא. לחן: איתן פלד, רביב כנר, אורן ׳דגו׳ עמנואל הפקה מוזיקלית: אורן ׳דגו׳ עמנואל ואיתן פלד עיבוד: אורן ׳דגו׳ עמנואל, איתן פלד ורביב כנר
4.5/5

המגמה של כתיבת שירים על נופלים, נהרגים, נרצחים וחללי מלחמות היא תופעה עמוקה, חוצת זמנים ותרבויות. בישראל היא בולטת במיוחד – כחלק מתרבות הזיכרון הקולקטיבית, מהשפעות של מציאות בטחונית רציפה, ומהצורך האישי-חברתי לתת קול למה שאי אפשר להכיל.
ה"קולקטיבי" הזה בא לביטוי ב"בני מערוף" ששר רביב כנר, שיר שנוצר לזכר הילדים שנרצחו מפגיעת הטיל ששיגר חיזבאללה לעבר מגדלס שמס. הטיל פגע במגרש כדורגל בו הילדים שיחקו . 12 נהרגו . 34 אחרים נפגעו. כולם ילדים.
שירים יכולים למסגר את המוות או לחילופין – לבקר את עצם המלחמה, להביע השתתפות בצער . השיר הזה "מדבר" את מה שהלב לא מצליח. יוצרי השיר משקפים את הצורך האנושי לתת משמעות למוות, במיוחד כשמדובר בקורבנות צעירים, את השבר הלאומי והאישי, את הצורך לזכור, להתאבל, ולהתנחם – בצלילים ובמילים.
השיר הוא שיר דו-לשוני – עברית וערבית – אשר נכתב על הילדים הנרצחים. מדובר ביצירה פיוטית-רוחנית מרגשת מאוד, שמשתמשת באלמנטים תרבותיים, דתיים, ורגשיים עמוקים בשתי השפות – תוך פנייה אוניברסלית לכאב של אֵם.
"ילדים משחקים במגרש החיים" – פתיחה פיוטית שמשווה את החיים למשחק – מרמזת על תמימות, חוסר שליטה או אי-הבנת סכנות. הילדים מוצגים כמשחקים, אולי עד לרגע הטרגי – חיים שנקטעו באבחת רגע.
"ההרים זועקים מכתוב מעל / רוצים אותי" – השורה מדברת על קריאה גורלית – כמו גזירת שמיים, או גורל כתוב מראש. "מכתוב" (בערבית: مكتوب) – פירושו: "כתוב", כלומר גזירה גורלית. זו קריאה קולקטיבית של ההרים, סמל למרחב, לעוצמה, לעדות.
"قلبي معك باقي معك / אני פה לעד" משפט זה חוזר: "לבי איתך, נשאר איתך / אני פה לעד". זו שורה של ניחומים – אולי מהנופל אל האם, או מהחיים למת – חיבור שלא נקטע.
"לא תבכי ימא, לא לא אל תבכי אמא לא לא יא ימאאני חוזר עם ציפורי גן העדן"  "يمّا" – מילה ערבית עממית וחמה במיוחד שפירושה "אמא" (בדומה ל"מאמי" או "אימא’לה") – האם – דמות אוניברסלית של שכול, כאב, זעקה.

"אני חוזר עם ציפורי גן עדן" – דימוי מוכר מעולם הדתי-מוסלמי והיהודי כאחד, מרמז שהילד/הנער שנהרג עבר לעולם הבא – גן עדן, ושם הוא נמצא כעת.ה"ציפורים" הן סמלים לנשמות – טהורות, מרחפות, חופשיות.

המעבר התדיר בין שתי השפות לא מקרי. הוא מתחבר לשיר דו-לאומי, לשני עמים, הוא מאחד כאב על פני גבולות, דתות, מגדרים או לאומים ו יוצר שיר זיכרון אוניברסלי. זהו שיר קינה מודרני שמחבר בין שפות, דתות ותרבויות דרך כאב אוניברסלי: כאב של אֵם על בנה, כאב של חיים שנגדעו, של מוות שמותיר שאלה ותהום.העובדה שהוא מושר גם בעברית וגם בערבית – מעניקה לו עוצמה יוצאת דופן, וממקמת אותו כטקסט שיכול להיות גם אישי וגם פוליטי, גם פיוטי וגם ציבורי. אפשר לראות בו שיר תקווה בתוך שיר אובדן.

המוסיקה בקולו המקונן של כנר, ספוגה השפעות אוריינטליות/ערביות (מאקאם) בשירה. היא נשמעת כמנטרה רגשית סוערת – מעין תפילה או קינה מודרנית דרמטית בצלילי מערב ומזרח וקולות מקהלת הילדים בערבית שמצמררת בעוצמתה האוניברסלית.

*** העבודה על השיר הייתה תוצר של חיבור של רביב יחד עם הזמר והיוצר איתן פלד. השיר נולד מתוך רצון עז של רביב להנציח את הילדים הדרוזים ולהעלות את המודעות לעדה הדרוזית ולחשיבותה בחברה הישראלית, ומתוך היכרות מעמיקה של איתן עם בני העדה, אשר לאחר סיום שירותו ב-8200 שם למד ערבית, עבר לגור למשך שנה בכפר הדרוזי ג׳וליס שם הדריך במכינה קדם צבאית משולבת דרוזים/יהודים.

רביב כנר:

״אני רואה בשיר הזה סמל של אחווה, סמל של אחדות ובעיקר כניסה לעולם של הדרוזים שלא כולם מכירים . עולם שמבוסס על טוב ואהבת המדינה. אהבת המולדת. ואהבת האדמה. רציתי ליצור שיר שכל כולו מוקדש למען העדה – לזכר הילדים- ולמען העלאת המודעות לעדה בארץ ותרומתה למדינה.״

איתן פלד:

״ב-7 באוקטובר התבשרתי שחניך שלי מהמכינה נרצח בנובה והלב שלי התנפץ לחתיכות. במשך כל המלחמה הייתי במילואים, שם אני משרת יחד עם אחיי הדרוזים, וחיכיתי לזמן הנכון לתרגם את הכאב והתחושות לשיר. כשרביב התקשר אליי ושאל אם אני רוצה ליצור יחד שיר למען העדה הדרוזית היו לי צמרמורות״

השיר, אשר כתוב בשילוב של ערבית ועברית הינו דו שיח בין ילד לאמא שלו, בהשראת ערך גלגול הנשמות אצל הדרוזים כאשר בפזמון בערבית שרים מקהלת ילדים מהעדה בערבית: ״אל תבכי אמא, אני עוד מעט חוזר עם ציפורי הגן עדן״

לצילום הקליפ ולצורך הקלטת מקהלת הילדים מהעדה, רביב ואיתן נסעו ליומיים  בכפרים הדרוזים שבצפון (מגרש הכדורגל במג׳דל שמס, דלית אלכרמל וקבר הנביא יתרו) שם יצרו חיבורים מרגשים עם בני העדה.

רביב כנר בני מערוף בימוי ועריכה – יואב צדיקוב צילום – רום אליעז

ילדים משחקים במגרש החיים ההרים זועקים מכתוב מעל רוצים אותי قلبي معك باقي معك אני פה לעד אני פה לעד لا تبكي يُمَّا لا لا אל תבכי אמא لا لا يا يُمَّا انا راجع مع طيور الجنة لا تبكي يُمَّا لا لا אל תבכי אמא لا لا يا يُمَّا انا راجع مع طيور الجنة يا ليلي כל הדברים שרק רציתי לומר פתאום צפים אבל עכשיו מאוחר في الاحلام אני עדיין מחכה לך שם לעולם אתה תהיה איתי כאן قلبي معك باقي معك אני פה לעד אני פה לעד لا تبكي يُمَّا لا لا אל תבכי אמא لا لا يا يُمَّا انا راجع مع طيور الجنة لا تبكي يُمَّا لا لا אל תבכי אמא لا لا يا يُمَّا انا راجع مع طيور الجنة يا ليلي لا تبكي يُمَّا لا تبكي يُمَّا لا تبكي لا تبكي يُمَّا لا لا אל תבכי אמא لا لا يا يُمَّا انا راجع مع طيور الجنة

 

רביב כנר פייסבוק

share

1 אהבו את זה

share

1 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן