השיר "כיסופים" של רביב כנר הוא אחד הטקסטים הישירים והנוקבים ביותר שיצאו מהדור של לוחמי העשור האחרון – שיר שלא מנסה לייפות את המלחמה, אלא לשחזר את התחושה מבפנים: עייפות, בלבול, תלישות, ובעיקר געגוע.
"מרוב עשן כבר אין שמיים / עוד לא תליתי תאפוד / כבר סבב שני" – אין כאן גבורה, מיתוס, אידיאולוגיה אלא עייפות מצטברת של לוחם שחוזר שוב ושוב. המלחמה היא לא רגע – היא מצב מתמשך.
כנר אמנם שר על גבריות לוחמים שמוחקת רגש – "לרוץ על אדים / כולם בודדים / אסור לי לבכות", אבל הרגש פורץ דרך השיר עצמו
המלחמה החיצונית מתערבבת עם הפנימית: "נלחם בשדים" (טראומה, זיכרונות) ובהמשך: "השיגעון לא מת מכדורים" – גם כשנגמר הקרב – משהו נשאר.
כנר מתאר עולם הרוס – "דירה שרופה ליד המים / הייתה לנו כמו בית מלון" – זה מצמרר, אבל סיטואציה שמוצגת כשגרה לוחמים. האירוניה היא שהלוחמים מתרגלים לאבסורד.
וגם: הפחד להיתקע בתוך המלחמה – לא רק פיזית, אלא קיומית – "שלא לנצח נישאר פה בני עשרים".
הניגוד בין העולם שבחוץ מול שבירה נפשית – "מהלילות על הבר / לעוד גיבור שנשבר". החברה ממשיכה, הלוחם נשאר מאחור.
המילה "כיסופים" כאן היא כפולה: גם שם מקום (עוטף עזה), גם רגש של געגוע – "שתי דקות מכיסופים" זה רגע כפול משמעות – פיזית קרוב לבית, נפשית רחוק מאוד
"ורק שאלוהים ישמור" -זה לא שיר אמוני אבל יש בו רגעים של בקשה, תלות, חוסר שליטה, אמונה כתגובה לפחד, לא כאידיאולוגיה.
מוסיקה: קצב שמזכיר דופק/הלמות קרב, ביצוע דרמטי, כמעט צורח. הסאונד לא רק מלווה את הטקסט – הוא משחזר את התחושה הפיזית של הלחימה.
השיר הטוב יותר שרביב כנר הוציא במהלך דרכו המוזיקלית. זה שיר שיוצא עמוק מקרביו. אמנם יש רגעים של פאתוס ישיר מדי, אבל יש כאן אותנטיות חדה ולא מתפשרת בשילוב מוצלח בין אישי לקולקטיבי.
"כיסופים" הוא שיר על לוחמים שלא חוזרים באמת, נעורים שנתקעים באמצע, געגוע למה שהיה או למה שיכול היה להיות. זה אינו שיר על ניצחון, גם לא על תבוסה. זה שיר על הישרדות נפשית. רביב כנר מצליח לנסח כאן קול של דור שלם, שנע בין מלחמה – שגרה – מלחמה, ובתווך נשארים רק הכיסופים.
רביב כנר כיסופים מפיק במאי עורך – יואב צדיקוב צלם ראשי – רום אליעז
מרוב עשן כבר אין שמיים
עוד לא תליתי תאפוד
כבר סבב שני
נלחם בשדים
לכל הרוחות
דירה שרופה ליד המים
הייתה לנו כמו בית מלון
לרוץ על אדים
כולם בודדים
אסור לי לבכות
זה מארב פרוע שתי דקות מכיסופים
מתחת לרצפה עמוק מעל הבניינים
ורק שאלוהים ישמור
לבד בגשם אני מטען מלא געגועים
ימים כאלה השגעון לא מת מכדורים
אני סופר את השקיעות לסוף שבוע
על קיר שבור כתבתי עוד משפט לקעקוע
ורק שלא לנצח נישאר פה בני עשרים כי אני לא בקטע
זה לא קפה אם אין סיגריה
הזמן נשרף כמו ניקוטין
הורדנו כפפות
זה שוב לא כוחות
זה לא החיים
לעזאזל על מה אני נלחם פה
עולם אחר נמצא מעבר לגדר
מהלילות על הבר
לעוד גיבור שנשבר
שירים ומכות
זה מארב פרוע שתי דקות מכיסופים
מתחת לרצפה עמוק מעל הבניינים
ורק שאלוהים ישמור
לבד בגשם אני מטען מלא געגועים
ימים כאלה השיגעון לא מת מכדורים
אני סופר את השקיעות לסוף שבוע
על קיר שבור כתבתי עוד משפט לקעקוע
ורק שלא לנצח נישאר פה בני עשרים כי אני לא בקטע
ורק שלא לנצח נישאר פה בני עשרים כי אני לא בקטע
