קבלו את הגרוב של הפייק ניוז. הוא מגיע מהרכב הפיוז'ן שמחובר למוזיקה שחורה על שלוחותיה. החגיגה על חדשות כזב מגיעה בשילוב של פאנק (Funk), ורוק. "רבע לאפריקה" מתמחים בזה: התבנית המוסיקלית מדגישה בעיקר את חטיבת הקצב כדי להעביר תחושה מקפיצה. האם העיבוד הזה מתקשר לאיזושהי אווירה או תחושה, שמתחברות למשמעות של היחיד התועה בדרכי הפייק ניוז בתקופה בה אנו חיים?
האם זו מחאה או סתם הארה על כך שהעולם ואנחנו טובעים בחדשות כזב? האם האמת באמת מעניינת או שכולם אוהבים להשתכשך/ להתלכלך באותה ביצה? לא נשמע מהשיר שיש כאן טראומה. הסרקזם מסתנן פה ושם ("למישהו יש אינטרס פה/ אני מתנדנד כמו בובה על חוט") אבל בגדול הנרטיב "נכנע" לתבנית הקצבית המוכרת של החבורה, שמעבירה תחושה של בואו נכייף, אפילו שהאמירה מעט מתמסמסת. לא בטוח שיש על מה לכייף כשמדובר בכזב, אבל אולי הא בהא תליא. חוגגים את הפייק ניוז.
יקיר ששון – שירה, סקסופון וגיטרות, אליסף בשארי – נגינת עוד ושירה, ירון מיטלמן – בס, רועי פרידמן – כלי הקשה, טל כהן – תופים וארתור קרסנובייב – חצוצרה.
רבע לאפריקה פייק ניוז
איך שאני פותח ת’עיתון נופל לי אסימון: הבלה-בלה בא לערבב לי את המחשבות ואין שום היגיון.
סביב השעון חדשות כאילו-מרגשות, אפילו הזויות/ תקליט שרוט שחוזר על דף של מסרים, אוכל לי את הראש
בטח למישהו יש אינטרס פה/ אני מתנדנד כמו בובה על חוט/ בוהה בעדר שנשלט באלחוט
והרועה כלום לא רואה (איפה האמת?)/ פייק ניוז, תפתח את הפה שלך/ עוד ניוז, השף מבשל לך
פייק ניוז, זה על השולחן שלך, אוכלים גם המשפחה/ אז תשכח מללעוס ותבלע את הכל!
יש אנשים שאומרים שיש כאן חייזרים, בינינו הם חיים/ מאחורי הקלעים זה הם מנהלים פה את העניינים.
שמעתי על עניבות, אליטה עולמית, חותמים על התוכנית/ מכל כיוון סיפורים, כולם מבולבלים ומה עם התכלית
אז איפה אני?מה לי ולכל זה?/ עוד מתנדנד כמו בובה על חוט/ חושב על מי שמנהל באלחוט/ והרועה שוב לא רואה
פייק ניוז/ לנון עוד לא מת!
