"4 בבוקר זו הסיבה שכתבתי לך את כל המכתבים האלה, זו הסיבה שתמיד גמגמתי כששאלת אותי אם אני שיכורה". שרה רונה קינן באנגלית. זו שפת האלבום החדש. יציאה מהקופסה – גם במובן. המוסיקה, העיבודים. בשיר השלישי Dodging Bullets, קצב הבס מוביל נרטיב מסתורי. קינן שרה: "אמרת משהו שתפס לי את האוזן ומאז ספטמבר חיכיתי שהתחושה הזו פשוט תיעלם".
מה התחושה? למעשה – מה התהליך שעבר עליה מאז "זמן התפוז" של 2019, שהיא עשתה הסבה לפופ-רוק-דיסקו באנגלית? בדף המידע שהגיע עם האלבום, מספרת קינן, כי ראשיתו של האלבום במסע הופעות עם אסף אבידן ברחבי אירופה. היא הופיעה אז עם שירים שלה באנגלית. התגובות הטובות הובילו לסיבוב הופעות שלה בצרפת, ששיאו היה בהופעה בפריז והחתמה בלייבל האינדי Naive להפקת אלבום שבסופו של דבר הוקפא. ב – Light Sleeper השלימה את מה שהתחילה אז בסיוע יזהר אשדות. המיקסים של האלבום נעשו ע"י ג'ון קונגלטון, מהמפיקים והמיקסרים הבולטים בתעשיית המוסיקה בארה"ב.
רונה קינן אחרת ממה שהכרתם עד היום? לפחות המוסיקה היא עולם פחות מוכר שלה. קחו את The Teacher על יחסים מבוזבזים, שיר שמעלה לאוטוסטרדת פופ בקצב מהיר, כאילו קינן מנסה לגמוע את זמן הסיפור הכי קצר ובוטה: "כל כך הרבה ימים אובדת בחלום/ מחליפה הממלכה שלי עבור מלכה שפרשה/ כל כך הרבה לילות שנתפסו ברשתך/ מאבדת דרכי לזוגיות מסוחררת/ 36 חודשים, 36 חודשים לשכוח".
נעלה הילוך ל – Your Perfume, דיסקו לרחבות, שמריח ריח ורוח נעורים, בלתי צפוי לגיל ולשלב הזה בדרכה המוסיקלית, שיר שעוסק ב – My teenage dream my secret love. או: "הבושם שלך הוא כמוסה/ של זיכרון וזמן/ תערובת אפלה מכושפת / של תפוזים וטימין/ גופך בשמלה ההיא במלוא תפארתה/ הדהים אותי/ טלטל אותי עד היסוד/ הייתי צריך לדעת שאת שלי, שלי, שלי"
הקצביות מקבלת רוח גבית נוספת ב – Light Sleeper במקצב פוגש רגאיי. קינן נשמעת במצברוח מחויך ועולז כשהיא שרה Oh god, I don’t want to be a tourist.
בהמשל – על המסלול הקצבי, נותנת בראש עם הרוק של Some Girls, שעובר חולף לו כעוד גחמה תואמת הקונספט האנרגטי של האלבום. Running To You ממשיכה קינן על אותו נתיב קצבי בסערת רגשות – "מובסת ושבורה, אני באה אליך/ לא יודעת לאן אני הולכת אז אני באה אליך". באותה רוח קאבר ל – Love Me Or Leave Me המוכר מנינה סימון. The Needle Ans The Tread הוא שיר של מנגינה מיוחדת יותר, פחות רוקיסטית – "פעם הכרתי את שפתיך/ אבל עכשיו הטעם השתבש/ עד שתשמע את השיר הזה/ שנינו נהיה זקנים ואפורים".
הסיום – "מבול" מתורגם לאנגלית. אני מעדיף את קינן בעברית בשיר הזה. בכלל, האנגלית ומגמת הקצביות מעט הרחיקו אותי מקינן שאני אוהב. נכון, קינן היא הרפתקנית וסקרנית, היא קשת מרתקת של מנגינות, מקצבים ועיבודים, אינה מסוגלת לקפוא על שמריה וגם האנגלית היא חלק ממסע ההרפתקנות שלה, אבל כסינגר-סונגרייטר אני יותר מתחבר ליוצרת העבריה, ופחות לרוקרית האנגליה, וזה לא רק ענין של הרגל.
צילום: מרגלית חרסונסקי
