רוני אלטר ביקור מולדת

רוני אלטר – ביקור מולדת

התאהבתי בשיר מחדש

מילים: יהונתן גפן / לחן: דויד ברוזה הפקה מוזיקלית: רוני אלטר מנגנים: ז'אן בטיסט סולאר ורומן רדיד
4.5/5

מתייחסים לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים. יש רואים בה הפרעה כפייתית מדכאת כתוצאה מכאב על אובדן. יהונתן גפן בשיר שהלחין נפלא דויד ברוזה, חוזר הביתה אחרי 20 שנה ושואל: "לאן נעלמו הילדים/ ששיחקתי איתם/ איפה כל הילדים/ איפה הם כולם/ מי לקח לי אותם". המנגינה  ושירתו של ברוזה העצימו את התחושה.
גרסת רוני אלטר מעניקה לתחושה יופי מחודש בשירה אינטימית מעודנת עטופה בהבעת געגועים מאופקת. ההרמוניה הקולית תורמת ערגה קסומה שבה נשזר צליל חצוצרה יפהפה. התאהבתי בשיר מחדש.

רוני אלטר: "בשבעה באוקטובר הייתי בבית שלי בפריז, רחוקה פיזית מישראל אבל מחוברת בכל דקה מהיום לאנשים, לחדשות ולטלפון. בימים הראשונים לא הפסקתי לבכות ולשיר, זו הייתה הדרך שלי להתמודד עם הכאב והאימה. פתחתי את הבית לחברים שהגיעו מישראל וחיפשו מקלט. הגוף מצא מקלט, אבל לא הלב. לא שלהם ולא שלי. גם בזמנים רגילים ההחלטה לחיות בחו"ל היא לא פשוטה, אחרי השבת השחורה. החיים שלי כאדם שחי מחוץ למולדתו קיבלו משמעות חדשה לגמרי. הזרות, הגעגועים, האשמה והמרחק הם כל מה שהצלחתי לראות. אנשים הסתובבו ברחובות כאילו לא הכל חייב להיעצר ולזעוק. החיים שלהם המשיכו בזמן שהחיים שלי ושל כל מי שאני אוהבת נעצרו.
בזמן שחטופים יושבים במנהרות, חיילים נהרגים וחייהם של כל כך הרבה חפים מפשע לא ישובו להיות לעולם כפי שהיו – שיר אחד לא הפסיק להתנגן לי בראש – "ביקור מולדת". זה שיר שהצליח לזקק את כל הכאב שלי. שיר על אדם שחוזר לביתו בקיבוץ, מצד אחד הכל נראה לו אותו דבר, אבל הצד השני הוא חוסר בלתי נתפס. זהו שיר שנכתב על זמנים אחרים ועל מלחמה אחרת, אבל כאילו נכתב על הזמנים האלו ועל המלחמה הזאת. אולי כל מלחמה היא אותה מלחמה, וכל אובדן הוא אותו אובדן. השיר המצמרר והיפה הזה ליווה אותי בתור ילדה והיום הוא הדרך שלי לחזור הביתה. לבית שלא באמת עזבתי".

רוני אלטר ביקור מולדת

דויד ברוזה – ביקור מולדת



חזרתי הביתה אחרי עשרים שנה

במבט ראשון דבר לא השתנה
שני סוסים קשורים לעץ התאנה
קרטון על הבטון עם "חץ לחתונה״

רקפות עוטפות זרי סלעים כהים
שלוליות מקרקרות את שיר הצפרדעים
הזקנים יושבים בחוץ ומדברים
ספלים סדוקים של תה, ביסקוויטים עם חורים

אבל לאן נעלמו הילדים/ ששיחקתי איתם
איפה כל הילדים/ איפה הם כולם
מי לקח לי אותם

תרנגולות, פרות ופה ושם כבשים
שפן בורח כמו שפן לתוך הפרדסים
מרבד תלתן רטוב נוצץ באור ירוק
שועל שקרן בוכה בואדי לא רחוק

רוני אלטר פייסבוק

share

4 אהבו את זה

share

4 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

תגובה אחת

  1. רוני, דייויד, יהונתן, כל אחד ענק בתורו, בדורו, כל כך הרבה שנים מפרידות בין נביטתה ופריחתה של היצירה, ובזמן הזה כל כך הרבה דם, כאב, צער, והדמעות, הדמעות.
    והשיר, והביבסים, והחיילים, והדמעות ואין לנו ארץ אחרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן