רוני ידידיה חתם חוזה ידידות לנצח עם שירי נתן אלתרמן. הוא מלחינם בלב משתוקק ומתרפק, כאילו הם רלוונטיים לעולמי עד. הוא בורא עולם מוסיקלי בפני עצמו בהשראתם. חלק ב' הוא המשך מסעות רוני ידידיה בשיריו של נתן אלתרמן.   ב-2015 כשיצא חלק א' חשבנו להיפגש שוב בסביבות 2020 לחלק ב'. אנחנו ב-2024. הבשורה הטובה:  שירי אלתרמן המתינו. רלוונטיים גם אז כמו היום. מוסיקלית,  "הזמן המוסיקלי" שלו רחב יריעה, פרוץ גבולות. השירים כאן – אין להם תאריך של פג תוקף.
נבחרת האמנים, מוזיקאים, יוצרים וזמרים שחברה לידידיה  לחלק הזה מתפרשת על פני 12 שירים  – מיכה שטרית, ארקדי דוכין, יעל לוי, גיא מזיג, שאנן סטריט, ישראל גוריון, דורי בן זאב, שלמה גרוניך, אילי גורליצקי, ששי קשת, משה בקר וליאור ייני ז"ל. כמו בחלק א' ידידיה מנסה ללכוד את המהות האלתרמנית, לחוש את הליריות של השירים, להעניק להם חיים חדשים,  לפתוח אותם בנגיעות תאטרליות במנגינות קליטות ובעיבודים עשירים מהפאנקי, השנסון, דרך הג'אז ועד הרוק.
שירי נתן אלתרמן נחשבים ראויים להלחנה, בעלי פוטנציאל להפוך לשירים מולחנים בזכות השפה הפיוטית העשירה, הקצביות, האוניברסליות של הרעיונות והרגשות שהם מבטאים. עם זאת, קיימים אתגרים בהלחנת שיריו, והסוגייה האם להלחינם ואיך בדיוק לעשות זאת מעוררת דיון אמנותי נרחב.
המורכבות והעומק של שירי אלתרמן עלולים “ללכת לאיבוד” כאשר הם עוברים עיבוד מוזיקלי. לעיתים קרובות, השיר המולחן מעביר רגש אחד עיקרי, כאשר אצל  אלתרמן קיימת לעיתים עמימות מכוונת או תערובת של רגשות ומסרים. מלחין שמנסה להוציא את השיר מהנייר אל הבמה נתקל בקושי לפרש נכון את הרבדים הללו בלי לאבד חלק מהעומק.
.גם השירים בעלי הקצב הפנימי לא תמיד נענים למבנה של לחן רגיל, ולעיתים דורשים פתרונות יצירתיים שהופכים את ההלחנה למורכבת.  הלחנת שירי אלתרמן, כמו של כל שירה קאנונית, עלולה לפגוע באופיים  המקורי והאינטימי, להסיר מהם את התחכום ולהפוך לפשטניים  ידידיה מצליח בדרך כלל להישאר נאמן לרוח השירים. דוגמא מוצלחת  -"הסתכל בקנקן" עם אילי גורליצקי בקצב טנגו, שיר בעל משמעויות רלוונטיות לכל עת.
"נומה בן"   עם יעל לוי  מחזיר לשיר הערש התמים של ילדותנו בלחן נוגה שמתנגן כמו כדי לעטוף ולהרגיע. השיר הזה הספוג בתום ובקסם ראשוניים,  נשמע התשובה היעילה למוסיקה של העידן הזה, במיוחד למי שמשתוקק לשירי ערש של פעם.
ידידיה מצליח ליצור אווירה שתואמת את השירים במוסיקת אולד סקול פונקציונאלית . הוא אינו מנסה “לגבור” על המילים, אלא מוסיף להן רובד שמעצים אותן ומשאיר מקום לתחושות המקוריות של השיר. שיר שמצליח לשדר את האווירה,  וההומור ולהעניק לו נגיעה מחזמרית – "שיר בחרוזים אדומים" עם ישראל גוריון. זוהי דוגמא שבה ידידיה מצא דרך לשמר את המבנה המקורי של השיר  ולבנות לחן שמתאים למקצב הפנימי שלו. תוך רגישות לשפה ולמילים, הלחן אינו משתלט אלא משתלב בהרמוניה עם הטקסט.
כנ"ל – "מרגו" עם דורי בן זאב ברוח קברטית קלילה – כולל הטקסט בצרפתית וגם "התעמלות מעופפת" על אנשי הקרקס בקצב בום-פם עם שלמה גרוניך. "ערב כזה" ("שיר בחרוזים אדומים" 2) עם ליאור ייני ז"ל ניאור לחיים בלחנו של ידידיה ובעיבוד שלו ושל ברק פרוכט, בניחוח נוסטלגי מחויך וחמים. אלתרמן תיאר סיטואציה עירונית שגרתית, שהחלק החריג בה הוא המשפט המבודח בסיום – "וטיפש אחד לבית קפה הלך/ כדי לחשוב לאן ללכת אחר כך".
זה לא שיר שמזמין הלחנה, אבל כמו בהמשך ל"שיר בחרוזים אדומים" – לרוני ידידיה יש "תסריטים מוסיקליים" כמעט לכל צורת שיר של אלתרמן. הוא הצליח להפוך את הטקסט הקצר לסיפור, שיש בו התרחשות, במנגינה, בקצב, בהרמוניה, בחיבור למחוזות העבר, שנסון ומוסיקה ישראלית של פעם (צליל האקורדיון שנשמע כמו של פטר תובל מ"התרנגולים"). זה המשכו של הקברט המוזיקלי פרק ב'. וכתזכורת, חוזר, כאורח, ישראל גוריון, החינני,מהקליפ הקודם לקליפ של השיר הזה.

רוני ידידיה וחברים שרים אלתרמן חלק ב מראות – ערב כזה

אין ספק: השיר הזה אינו מה שהוא ללא הקליפ של שטמפר, שהוא הומאז' לתל אביב משולב ציוריות של ישן וחדש , סרטי שחור לבן בנוסחים של פעם עם הצצות לתל אביב של עכשיו.  "ערב כזה" הופך לערב ממיס לבבות.  
ידידיה מביא עמו את עולמו המוזיקלי האקלקטי עם אלמנטים של פופ, רוק, ג'אז וקברט,  מוזיקה שיש בה גם תחכום וגם אלגנטיות שמגשרת בין הקלאסי מקרבת קהל חדש לשירי אלתרמן על ידי כך שהיא מפשטת  אותם.  מצד שני – קשה לשלול טענה של קוראי שירה אדוקים כי הפרשנות המוזיקלית של ידידיה  משאירה לעיתים את הרבדים העמוקים של הטקסטים מאחור, ועם זאת,  בשורה תחתונה: בחלק ב' כמו ב-א' רוני ידידיה מצליח  לשמר את רוחו של אלתרמן, וזו מהות ייחודו של הפרויקט הנפלא הזה.

רוני ידידה פייסבוק