רותם פנקס‎ אל תשאל

רותם פנקס‎ – אל תשאל

שיר קצר על על אדם שמסמן גבול ברור, כמעט נואש: אל תתקרב, אל תנסה להבין, אל תשאל. השיר אינו כועס – אלא שקט בעוצמה שלו. אין בו דרמה, אין האשמה. רק עייפות, גבולות, סופיות - מוגש באווירה שמימית כובשת

מילים: רותם פנקס לחן: שם טוב לוי הפקה מוזיקלית: אדם בן אמיתי שירה וקולות: רותם פנקס, אדם בן אמיתי חליל: שם טוב לוי תופים: מתן אפרת פסנתר: איתמר גרוס גיטרות, בס ומקלדות: אדם בן אמיתי צ'לו: מאיה בלזיצמן ויולה: נועם חיימוביץ׳ ויינשל כינורות: חן שנהר, טלי גולדברג
5/5

יופיו הלא ידוע של השיר הזה. זהו אחד מהשירים באלבום החדש של רותם פנקס – "דברים שגורמים לי לבכות". "לא חלום זה לא" אומר השיר, והמוסיקה נשמעת חלומית בשירתם של רותם ואדם בן אמיתי, שעשה את העיבודים.
רותם כתבה על אדם שמסמן גבול ברור, כמעט נואש: אל תתקרב, אל תנסה להבין, אל תשאל. זו לא תקופה, זו לא טעות, זו אני/אני עכשיו – סגורה, עייפה, לא זמינה.
טקסט קצר, טעון בתחושות של ריחוק, עייפות רגשית, סירוב לתשובות, ואולי גם סוג של ייאוש או השלמה. הוא כתוב בשפה ישירה, כמעט יומיומית, אך מהדהדת כאב עמוק.
"אל תשאל אותי מתי ואל תשאל אותי לאן/ אל תשאל אותי מה רע ואל תשאל אותי למה…" חזרה על "אל תשאל" פעמיים פותחת את השיר בתחושת חסימה, הסתגרות, הגנה עצמית. הדוברת מותשת משאלות, תשובות, אולי גם מהציפיות של אחרים להבין "מה עובר עליו/ה". זו עמדה של הסתגרות רגשית
"גופי נרדם בסוף היום ורק הראש הוא בשלו" – עוברת חוויית שחיקה: הגוף עייף ונכנע, אבל הראש – כלומר המחשבות, החרדות – ממשיך "לעבוד". יש כאן תחושת פיצול פנימי – ניתוק בין גוף לנפש, בין צורך במנוחה לבין סערה מתמשכת בראש.
"זה לא הזמן זה לא חלום זה לא" – זהו פסוק מקוטע – הדוברת אפילו לא משלימה את המשפט, מה שמחזק את התחושה שאין תשובה, אין פתרון, אין משהו שלם להיאחז בו. מה שברור הוא שהשלילה כפולה: אין זמן, אין חלום – אין תכלית.
"כמה אנשים כבר עברו שם… הם גילו שאין כלום שם… ושאין גם אולי" – מתארת ניסיונות של אחרים להתחבר, להבין, לגעת – שלא הצליחו. "אין דרך אליי" – שיא של ניכור. חומה רגשית, מרחק שלא ניתן לגשר עליו. "אין גם אולי" – נורא יותר מ"אין": זה שלילה של האפשרות, של תקווה, של סיכוי – אפילו של היסוס. הכל סגור.
זה יכול להיות שיר על דיכאון, על חוויה של אדם שעבר משברים ואיבד אמון בקשר עם אחרים. ייתכן גם שמדובר בפרידה ממישהו, אולי תגובה לקשר אינטנסיבי שהותיר טראומה. השיר אינו כועס – אלא שקט בעוצמה שלו. אין בו דרמה, אין האשמה. רק עייפות, גבולות, סופיות.
כזו המוסיקה – שירה רכה, מנגינה עגולה, הרמוניה שמימית, עיבוד מינימליסטי, אמביינטי, מעברי גיטרה חשמלית, נגינת חליל שמוסיפים צבעים רוק-ג'אזיים  יפהפיים.

רותם פנקס‎ אל תשאל

אל תשאל אותי מתי ואל תשאל אותי לאן
גופי נרדם בסוף היום ורק הראש הוא בשלו

אל תשאל אותי מה רע ואל תשאל אותי לְמָה
זה לא הזמן זה לא חלום זה לא

כמה אנשים כבר עברו שם
הם גילו שאין כלום שם שאין דרך אליי

כמה אנשים כבר עזבו שם
הם גילו שאין כלום שם ושאין גם אולי

 

 רותם פנקס פייסבוק

share

3 אהבו את זה

share

3 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן