איך יוצרים מיתולוגיה מהמיתולוגיה? 26 שנה אחרי מותו, מעלה ארז לב ארי את רוחו של אריס סאן, הזמר היווני שקשר את חייו  עם ישראל.  קיצור הפרקים הקודמים: בקיץ 1957 מגיע לארץ זמר יווני לא מוכר העונה לשם אריסטידיס סאינאנס. לימים – אריס סאן. הזמר היווני הכי מפורסם במחוזותינו, שאת מירב שנותיו האחרונות לפני מותו ב-1992 – עשה בארה"ב, במועדון שלו בניו-יורק.
אריס סאן הטביע חותמו על תרבות המוסיקה המקומית – בסגנון פריטה בגיטרה חשמלית, שהזכיר את הבוזוקי ששימש השראה ומקור חיקוי לדור של גיטריסטים שניגנו פופ ורוק בהשפעה ים-תיכונית. ארז לב ארי מגשים געגועיו לאריס סאן, לימי ה"דאם דאם", וה"בום פאם",  בפרויקט – "האורח" שכותרתו המשנית היא: "ארז והחליפות מארחים את אריס סאן". "רחוב הימאים" הוא סיפור געגועים תרתי משמע, הסיפור שבשיר (על האיש שאבד בין הגלים במפרץ חיפה ורוחו ממשיכה לשוטט) וגם לצלילים אותם חווה בן ארי בילדותו בקריות. השיר מתבסס על "פאלי פאלי", אחד מלהיטיו של סאן. לב ארי מעדן את השיר המקורי כדי להתאימו לנרטיב שלו. דוק של מלנכוליות מכסה את השיר כדי להביע את תחושת הגעגועים הנוגה. לב ארי מתחבר לסאן מתוך המניעים האומנותיים שלו, לא כדי לעשות לו קאברים. זהו בפרוש פרויקט של השראה על בסיס הזיכרון הגואה. בקליפ נראה בן ארי מנגן את השיר על תקליט ויניל ישן – גם כאן מתוך אותה כמיהה לצלילים ששמע בילדותו. זה נשמע כחיבור אותנטי ל"שורשים" האלה.