רענן פוגל מציג דף מיומנו של סתגלן מבואס. שופך כל מה שחולף בראשו בזרם מחשבות אקראי. סובל, מרחף, הוזה, מתאים עצמו למצבו בעיר הקשה. הבנאדם תקוע, נעול, אפטי. איפה כל הכיף שהוא מצפה לו?
הוא נמצא בשיר, נשביתי בקלות בקסמו. אומר כך: בהאזנה שניה מצאתי את עצמי מכייף עליו תוך הצצה לאנימציה הנאיבית. יש כאן מנגינה ועיבוד שמחזירים למתיקות פופית ראשונית מדבקת. קול גבוה מאונפף, קצב שנע על מסלול של מחוזות עבר – כולל העיבוד.
"איפה כל הכיף שאמור להיות?" שר פוגל. לפי המוסיקה הוא מכיר את המקום, מגיע אליו באיזושהי זרימה טבעית נפלאה שמשדרת את הסיפור במשב רוח נעורים נוסטלגי באוריינטציה שאינה תלויה בזמן. ככה ניגנו גיטרות בסיקסטיז.
שיישאר תקוע על אותו עמוד, וימציא לנו מנגינות כיפיות מהסוג הזה. אתה לא חייב להיות זמר גדול כדי להיות פופיסט מעולה.
רענן פוגל טרוד בימוי: דור סמרה ואורי גבעתי איור: אורי גבעתי אנימציה: דור סמרה
שוב אני עורך/ פרסומות על המחשב/ כשהוא נתקע אני לא כועס/ הרי גם אני כבר לא סוחב
רעש ברחוב/ והעיר נהיית קשה/ תהיה קצת יותר חסין עכשיו/ או שתחיה כמו נמושה
להתערבב עם עוד אנשים/ לא ליפול לתוך הקרשים
רוב הזמן אני טרוד/ תקוע על אותו עמוד/ בספר בינוני כל כך/ ולא זורק אותו לפח
אז אני נשאר כבול/ אין מפתח אין מנעול/ המוח רץ הלוך ושוב/ אני לא רוצה יותר לחשוב
ריח של ביוב
בכניסה של הבניין/ שמונים מדרגות יש לטפס/ אל תעשה מזה עניין
יש אחת ששרה/ ברחוב עם אף חבוש/ מה הסתבך לך בחיים/ תחזיקי חזק ואל ייאוש
לרוץ חופשי עם הנמרים/ ללכת דוך להזיז הרים
לחיות ביער לחטוב עצים/ לצלול עמוק לחפש כרישים
כל כך הרבה עוד צריך לקרות/ איפה כל הכיף שאמור להיות?
