שירה זלוף שרה בלדה אישית, כואבת וחשופה, שיר זיכרון שהופך לווידוי ומווידוי להאשמה. זה שיר על איך חוויות בית ספר מהעבר ממשיכות לחיות בתוך הגוף והנפש שנים קדימה.
העבר לא נשאר בעבר – הוא פולש להווה, מפריע לשינה, מעורר תגובות פיזיות – “לאחרונה נזכרתי בתיכון / וזה מפריע לי לישון”. זה תיאור של זיכרון טראומטי, שלא מעובד עד הסוף.
הטקסט מרגיש יומן אישי או מונולוג פנימי, אין מטאפורות מורכבות – האמת נאמרת כמו שהיא.
“לא רוצה לומר שמות” מצד אחד פחד או הימנעות, מצד שני מעבר מהשתקה לעימות, מקורבן שותק לקול שמאשים.
“עשר שנים מאז / וזה עוד על חזה” – הזמן לא מרפא, והשורה – “בטח הם לא זוכרים, לי זה יושב עמוק” אומרת – פער טראגי. הפוגעים המשיכו הלאה. הנפגעת נשארה שם.
“זה לא יעצור את מי שתמיד הייתי” וגם: “למדתי איך לשרוד בלי להראות סימן” – משפטים שמשמעותם הישרדות וריפויזו הסתגלות, לא פתרון.
“בריון נשאר בריון גם עד הקבר” – אמירה חריפה שאינה קוהרנטית לשיר. אין בה ניסיון להבין אלא קביעה שיפוטית בקונטקסט של מסקנות חברתיות פשטניות לשיר.
יותר מחוברים האירועים עצמם המתוארים בפשטות חדה: “שירותים נעולים, מתגלגלים מצחוק”, “מי שדחף אותי בין כיסאות” – אין צורך בדרמה מוגזמת – הפשטות עושה את זה קשה יותר.
ה”הפסקה” שאמורה להיות רגע של חופש הופכת ל “הפסקה הרגישה לי כמו נצח” – חוויה סובייקטיבית אינסופית, רגעים של השפלה נצרבו לנצח.
התחלה שקטה מובילה לזיכרון, עלייה הדרגתית להצפה רגשית, פזמון חוזר לאובססיה (“זה לא יוצא לי מהראש”) החזרתיות כאן לא סתם מוזיקלית – היא פסיכולוגית.
המוזיקה (בלדה דרמטית) תומכת בעומס הרגשי, נותנת מקום לקול להישבר ולהתחזק. שירה זלוף מקרינה כנות רגשית נדירה, תיאור מדויק של טראומה מתמשכת
המבנה המוזיקלי מעצים את הפגיעה והמסר – זיכרונות שלא מרפים, פגיעות חברתיות בגיל ההתבגרות, והמאבק להפוך מקורבן לקול. שירה זלוף מצליחה לייצר דרמה אישית משכנעת על איך רגעים קטנים של השפלה יכולים להפוך לחוויה שמעצבת חיים שלמים.
שירה זלוף הפסקה בימוי וצילום: קליה ג׳יזל ליטמן כהן
לאחרונה נזכרתי בתיכון
וזה מפריע לי לישון
זה קצת גורם לי להזיע
בלי התיק
עוד סוחבת את מה שהפריע
לי
לא רוצה לומר שמות
מי שדחף אותי בין כיסאות
בסוף יגיע
אני אצליח להוכיח
הם עוד יראו אותי
חשבתם שזה מצחיק
אני עוד תקועה עם זה
עשר שנים מאז
וזה עוד על חזה
לאחרונה חשבתי
מה אם כל זה לא היה קורה
מה אם הייתי מי שהם רצו
שאהיה וזה מפריע
זה מפריע
בטח הם לא זוכרים, לי זה יושב עמוק
שירותים נעולים, מתגלגלים מצחוק
איך הם זרקו אותי, הם נהנו מזה
וזה
כמה שלא ניסיתי
זה לא יוצא לי מהראש
ומה שלא ניסיתי
זה לא יעזור אין לי איך לחזור זה לא יעצור
את מי שתמיד הייתי
נכון שזה יושב עליי אבל
לכם תמיד יהיה סימן במצח
בטח אתם לא רואים אותו
אבל הוא שם
את כל הפעמים שהפסקה הרגישה
לי כמו נצח
למדתי את הלקח
למדתי איך לשרוד בלי להראות סימן
(תקשיבו טוב) הגיע זמן לומר ש
״אין לאן לברוח גבר
החיים המשיכו אבל אתה לא בסדר
גם אם תשקר מה זה כבר עוזר?
זה לא יוצא לי מהראש
כמה שלא ניסיתי
זה לא יוצא לי מהראש
ומה שלא ניסיתי
זה לא יעזור אין לי איך לחזור זה לא יעצור
את מי שתמיד הייתי
כמה שלא ניסיתי
זה לא יוצא לי מהראש
ומה שלא ניסיתי
זה לא יעזור אין לי איך לחזור זה לא יעצור
את מי שתמיד הייתי
בריון נשאר בריון גם עד הקבר
בריון נשאר בריון גם עד הקבר
זה לא יוצא לי מהראש
