תסרוקת האפרו הענקית כמעט הסתירה את פניה היפות. נראית קטנה, רזה ושברירית, אבל בעוצמה שלה – ממלאת את הבמה, נתמכת בריתם סקשן וזמרות ליווי שלוקחים אותה כמעט לכל המחוזות הסגנוניים מהקשת המרהיבה של המוסיקה השחורה הותיקה מהגוספל הכנסייתי ועד המקצב
"הערב בעברית", היא אומרת על הפתיחה בחיוך כבוש. "לא בדיוק הכנתי משפטים, אבל אולי בהמשך". אחרי יעל נעים כמעט שכחו כאן את קרן אן. גם היא עשתה קריירה בצרפת. אם התקשורת מחפשת בנרות "גאוות ישראליות", קרן אן (37) לא פחות נותנת
מראה העיניים עושה את ההשוואות. מסכנים כוכבי הפופ. גם בריאן פרי כבר לא ילד. התאורה בהיכל לא חשפה אותו בגדול. אבל מבעד לאפלולית המסוימת שמענו כוכב פופ. הצלילים האלה שלקחו את בריאן פרי 65 לשנות השבעים כשהיה רוקסי מיוסיק ועד
דודי מהדרן סיפר לי כי לא קיבל כמעט שום תמיכה מההעיתונות הישראלית בסיקור מלכת הכינור. "כמעט כולם אמרו ליחצנית שלי, שלא יודעים מי זו ונסה מיי". "מה הבעיה, המופע סולד-אאוט", אמרתי לו. דודי חייך. מה הסוד? תקשיב לשפה השולטת. מי
לורה (Lura) מגיעה מכייף ורדה חצי אי באוקיינוס אטלנטי, מקום שהתפרסם בזכות סזריה אבורה. פולק פשוט, תערובת של פורטוגזית ואפריקנית. השירים שלה מבוססות על מוזיקה מסורתית מקייפ ורדה ומושפעים ממוזיקה אפריקאית ומוזיקה מערבית עכשווית.לורה ממשיכה מסורת של זמרות קייפ ורדיות
שירה זלוף שרה בלדה אישית, כואבת וחשופה, שיר זיכרון שהופך לווידוי ומווידוי להאשמה. זה שיר על איך חוויות בית ספר מהעבר ממשיכות לחיות בתוך הגוף והנפש שנים קדימה. העבר לא נשאר בעבר – הוא פולש להווה, מפריע לשינה, מעורר תגובות
רועי שילה שר שיר קצר עדין, כמעט חלומי אבל עמוס במשמעות, שנע בין אהבה, התמסרות ואובדן גבולות זהות. “הפרחים גבוהים עליסה” – משפט פשוט — אבל הוא טעון מאוד, שאומר: אנחנו נמצאים במרחב לא לגמרי מציאותי, אולי תודעתי או רגשי.
