שיר דוד גדסי תוהה ותועה בדרכי אמונתו. מחבר בין לב, נשמה, שירת הבורא ובין הדרך לאהבה (של מישהי). לא מצאתי יד ורגל בטקסט הזה. הוא נשמע לא קוהרנטי בעליל. חבל כי לפי שירתו המסולסלת היפה – זוהי שירת הלב, נוגעת, מגעת ומחלחלת עד צמרור, ייחודית במהלך המוזיקלי, מיוחדת בנוף המוסיקה המזרחית המקומית, מחוברת למסורת התפילה.
צל"ש לעיבוד המשמש מעטפת מופלאה לשיר בצלילים ובקולות, מוסיף לאווירה המשדרת קדושה.
*** השיר נכתב כתפילה לשובה של החטופה עדן ירושלמי ז"ל.
צילום עטיפה : אוריאל קרמר
שיר דוד גדסי בסוף העולם (מוקדש לעדן ירושלמי ז״ל)
הלב שלי הולך ובא / כמו גלים אל הים
נרדם בשמירה צולל ונעלם / השמש שוקעת ואיתה גם אור העולם
הלילה כמו אומר קח נשימה / תן הנשמה
לפני שהאור שוב יעלה/ נצא השדה / נשיר את שירת הבורא
אולי בסוף העולם לא מצאתי אותי / מנגן ושר לאדון העולם בטרם כל
לא מצאתי כלום בלי שום דבר עד שנקום
הלב שלי ברח/ לא יודע לאן
תן לי רק סימן / שאולי נשוב לשם/לכאן
אם לא תדעי לך אהבה / יש דרך ארוכה
אם לא תדעי לך נשמה / אספר לך בשביל מה
