זה שלום חנוך שאחרי סערות הרוק. בלי הזיעה שניגרת בפארקים. הוא פותח בנימה מפויסת "אי שם קיימת אפשרות שלא הכל אבוד", בשיר "מביאה הכל". הוא שר ברוך חם.
האלבום הזה מקביל למופע "מישהו הפסיק את הזרם". אני לא חושב ששלום התנתק מהרוק, אבל הוא לקח פסק זמן. זהו אוסף של שירים שקטים רובו ככולו. שלום לא הסתפק כאן בלקט מקרי. הוא חידש שירים, רובם מהקלטה חיה של המופע האקוסטי שהיה באולפני "הרצליה".
כדאי לעשות השוואה בין הקול הדק והבתולי בשיר "לילה" של 1977 ובין הקול העשן,  הסדוק והרוטט בהקלטה מחודשת ל"אלה" וזה לאו דווקא  מהמופע האקוסטי שלו,  אלא הקלטת אולפן. רק הגיטרה והקלידים של משה לוי. זהו שלום חנוך בזמן עכשווי דאז, מודל 92'. אינטימיות שעושה את דרכה מהרמקולים ללב.
יתכן שהיה שיקול מכוון להשאיר את "לילה" באופי הראשוני שלו, כמעין נוסטלגיה,  לשמר את הרגע שבו הושר אז. גם את "עיר זרה" השיארו בביצוע של 77.
מה שריגש והרטיט מחדש הוא Deja vu, בביצוע המקורי, טעון-תחושות. וזו הקלאסיקה של שלום. זה שיר שבו שלום מתייחס למושג "נוסטלגיה", והעיבוד האקוסטי השמיימי משהו עושה שירות נפלא לטקסט.
את "שיר ללא שם" אנחנו מכירים גם מיהודית רביץ. כאן יש לשלום ביצוע מאוד מרוגש, דווקא יפה בחוסר הליטוש האולפני שלו. זה רגע שתופסים פעם אחת אצל זמר כמוהו. שיר שמושר מהלב, וזו אינה פראזה.
עוד ביצוע שריגש אותי מחדש – "נגד הרוח" שומעים את כל מה שיש לשלום להגיד בטקסט הזה. רוקנרול הוא פורקן אנרגיה שמסתיר לפעמים את מה שהבנאדם רוצה להגיד,  ובנוסחה האקוסטית שלום נשמע ברור, ועם זאת לא מאבד את העוצמה הפנימית, וזה מה שחשוב.
שומעים גם ביצועים חדשים בהקלטה חיה של "מאיה", "קח לך אשה" ו"נגד הרוח". בוגרים יותר, עמוקים יותר. סך הכל 15 שירים בצליל אקוסטי, באווירה רגועה, רובם עומדים מצויין במבחן הזמן.  ומתברר כי רוקנרול הוא גם סגנון של גיטרות אקוסטיות וסקסופון.
"לא יכול לישון עכשיו" הוא אלבום שבאמת עושה חם בלב. אפילו ההקלטה המחודשת של "קח לך אשה" – היה  בה משהו מאוד נשגב וחגיגי. בתיזמור החדש עם הסקסופון של ירוסלב יעקובוביץ זה נשמע כמעט כמו הימנון.