הדואט של שלמה ארצי וגרי אקשטיין ז"ל מחזיר 45 שנה אחורה לתקליט "דרכים" ול“פתאום כשלא באת” – בלדה רומנטית, אחת האהובות ביותר של ארצי עד היום. “דרכים” סימן את תחילת המעבר של שלמה ארצי לאלבומים קונספטואליים ובעלי עומק אמנותי. אף על פי שלא היה להיט מסחרי מידי עם יציאתו, הוא זכה להערכה עם השנים, והפך לחלק משמעותי בתהליך הפיכתו של ארצי לדמות מרכזית במוזיקה הישראלית. האלבום סלל את הדרך לאלבומים המצליחים שהגיעו בהמשך שנות ה-80, בהם שלמה ארצי המשיך להתפתח אמנותית ולהפוך לאחד מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית.
"פתאום כשלא באת” נחשב לחלק מהתהליך האמנותי הזה, שבו הוא ניסה להביע חוויות רגשיות עמוקות יותר ולגעת בנושאים אינטימיים ואוניברסליים. יש הטוענים כי השיר נכתב בהשראת סיפור אישי, אך שלמה ארצי נוטה לשמור על עמימות בנוגע למקור ההשראה שלו.
השיר עוסק בתחושת אובדן וגעגוע לאהובה. הוא כתוב מנקודת מבט אישית מאוד, בדימויים פשוטים אך עוצמתיים שמביעים את הריקנות שנוצרת כשמישהי שאתה מחכה לה אינה מגיעה. האווירה הכללית של השיר נעה בין עצב עמוק להשלמה שקטה עם המציאות.
הטקסט בנוי כשיר שמדבר ישירות אל האהובה החסרה, המנגינה רכה, איטית ומהורהרת, ומשלימה באופן מושלם את הטקסט האישי.
“פתאום כשלא באת” זכה להצלחה רבה עם השנים והפך לאחד השירים הקלאסיים ברפרטואר של שלמה ארצי. השיר נתפס כביטוי של געגוע אנושי פשוט, שאינו תלוי במקום או בזמן. בזכות הפשטות המילולית והעומק הרגשי, הוא נשאר רלוונטי גם שנים רבות לאחר שיצא.
*** הדואט של שלמה ארצי וגרי אקשטיין ז"ל , הוא לשיר מתוך האלבום של ארצי "דרכים" שיצא בשנת 1979. הקליפ לקוח מתוך התכנית "עוד להיט", באדיבות תאגיד השידור הציבורי "כאן"
צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי
גרי אקשטיין – מופע הוקרה של אמני ישראל
שלמה ארצי וגרי אקשטיין פתאום כשלא באת
"עכשיו אחרי יומיים שלושה שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך גיליתי תמונות על הקיר הלבן וכמה עננים באפור על תקרת המטבח. ממש באותו היום שנסעת צלצל השעון והעיר את הבית כולו. ושמש חורפית בתריסים נכנסה, וראיתי פנים בקפה דומות לא דומות. פתאום כשלא באת, אני רציתי כל כך, ופתאום כשלא באת, נעשה לי קר, והדלקתי את האור בחדר הסמוך, וחיכיתי לך שעות בלי אויר וגוף. אחר כך גלשה התקרה לרצפה, והשחקים נמלאו ציפור, ונסעתי רחוק כמו יונה של בר, והייתי חולם והייתי ער. לאט לאט כבה האור לבדו, ונותרתי חשוך, והייתי לבד, מן הקיר הלבן גלשו התמונות, עצובות עצובות, כי פתאום כשלא באת".
