שלמה ארצי קיסריה 96

שלמה ארצי קיסריה 1997

האהבה ההיא כבר לא תחזור, אבל היא תמשיך להטעין את ארצי מחדש, והקהל ידע איתו עוד לילות אהבה סוערים, כמעט אקסטזים כמו תמיד.

4.5/5

שלמה ארצי של סוף לילות אוגוסט 1997 ממשיך למלא מגרשי חניה,  ולרקוד עם הקהל במעברים. לחוש את המגע המיוזע. הקריצה שלו היא בגדול, אבל אינה מתחנפת במודע. די בכאב המתוק של שיר כמו "מנגב לך את הדמעות" כדי להכניע בפעם המי-יודע את אוהביו.

היינו שם קיץ 1996.  ארצי מכיר את כללי המשחק וממשיך לשחק באותם הקלפים, שולף פה ושם עוד קלף חזק בצורת שיר חדש ששרים בכייף, עיבוד לכלי נשיפה, ולפעמים בנגיעה באקטואליה כמו הטיפול המוצלח בטראומה של רבין באמצעות מסכי וידאו ומוסיקה. גם שנסון מהסוג המקומי וגם רוק, ובעיקר פרפומר ענק, שהקהל בא לתנות איתו לילות אהבה לא שקטים.

נצחון כבר מהדקה הראשונה. אמפי קיסריה ושלמה ארצי זה חיבור אולטמטיבי בקיץ.  געגועים עושים מוסיקה, והמילים של "האהבה הישנה" הן פנטזיה מוכרת. ארצי של לילות יולי אוגוסט זה טי-שירט ומגבת. בשביל להגשים את הריטואל עם הקהל לא צריכים עניבה. הקריצה היא בגדול הגם שאינה מתחנפת במודע.  די בכאב המתוק של "מנגב לך ת'הדמעות". אותה האופרה בשינויים קלים, אבל רק הוא יכול לשחזר את הריטואל הזה. אותו קצב ואלסי מוכר. אותו מינור. איך אומר השיר:  שנינו רוקדים הפוך, מסתכלים על הירח, הוא לא יודע כלום. ארצי רוקד את אותה האהבה אבל במהופך. יותר שירים  מאז'וריים מההופעות הקודמות. עוברים כמעט כולם  בכייף.

שירי דרכים ואהבה, קצב ומלודיה מחניפים. ותמיד יש יפים ויותר יפים.  ארצי לא ממש מחטט בפצעים פתוחים או נוגע בכאב. מפנטז בנסיעה באוטובוס מס. 1.

עולה על אוטובוס מספא אחת, נרדם לרגע, מתעורר,
באוטובוס הממוזג יושב העם, אני רואה,
רופא עם תואר מדופלם, כלה עם הנומת שטן,
ואיש אחד קדוש.

הפרטי לפעמים מתערבב בלאומי. אבל זה לא הטראומה, לא כאב צורב אלא הכייף שבשיר שיש בו גם משהו אינטימי וגם משהו מלודרמטי. הרוב זה שנסוני אהבה בסגנון הישן עם כל השמאלץ. המנגינות שיש בהם קצת אידישקייט. עדיין מתנשק בחדרי מדרגות ממשיך לרקוד בחושך., מסתובב סביב ציר האהבה, כמו סביב הזנב של עצמו. סיפור רומנטי ממושך ומתמשך עם הקהל. וריאציות על נושא. אותם הסולמות, אותו אקורד ואותו צליל אקורדיון.

האהבה ההיא כבר לא תחזור, אבל היא תמשיך להטעין את ארצי מחדש, והקהל ידע איתו עוד לילות אהבה סוערים, כמעט אקסטזים  כמו תמיד.

מאיר ישראל: תופים וכלי הקשה, אבי סינגולדה: גיטרות, בוזוקי, מנדולינה, גיל פלדמן: קלידים, עמי אופיר: גיטרות, צ'ילי ינקי: שירה וגיטרה, ניצן עין הבר: כלי נשיפה, שי מאירי: סקסופון טנור, שי דגן: טרומבון, עדי מאירי: חצוצרה, אודי צונסטקובסקי :  חצוצרה, אילן ברקוביץ: סקסופון בריטון

 

שלמה ארצי קיסריה 1997 "אף פעם לא תדעי"

שלמה ארצי – שישה – בהופעה 1996

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן