המתקפה ההמונית על שלמה גרוניך בפסטיבל עין גב החזירה אותי לשירו "שירים פשוטים". הדברים שאמר בצורה מעוקמת ולא טקטית לקהל מתחבר לשיר הזה. כמו שהוא לא שיער כמה שיר המחאה שלו נגד "טעם הקהל", יהפוך אחד מלהיטיו הגדולים, כך גם לא תיאר לעצמו את גודל העליהום עליו, אחרי הדברים שאמר.
כשגרוניך הוציא את "שירים פשוטים" – הוא שר בסרקזם ובתסכול אחרי שנתנו לו להבין, כי ברדיו לא ישדרו שירים מורכבים שלו, או שירים הנושאים מסרים של מחאה, אלא עדיף הפשוט הזה, סוג של ג'ינגלים, שירים ש"העם" אוהב – בשני אקורדים, מילים לא מסובכות, בלי מעורבות פוליטית חברתית – גם אם זה מגיע ממקומות שאתה רוצה לצרוח ולבכות.
הקהל (העם) לא ממש ירד לעומק האירוניה של השיר, למעשה – נפל בפח שגרוניך טמן לו. הוא פשוט אהב את "שירים פשוטים" כפי שהוא, והפך אותו לאחד השירים הכי מבוקשים שלו. "שירים פשוטים" מזרים לערב של גרוניך אנרגיות מוספות, שלמה משתמש בו כחלק מהרפרטואר, כשהוא כבר נטול העוקץ שהיה בו כשנכתב. מוסיקלית – יצא שיר קברטי קצבי מלהיב, שמצליח להעביר המסר בקריצת עין. שלמה גרוניך כהרגלו אוהב לאלתר. שמעתי גרסה מלהיבה של השיר בפסטיבל הפסנתר מארח 2012 – עם מעבר ל"אובלדי אובלדה" של הביטלס. פשוט ומתוחכם כאחד.

*** "שירים פשוטים" נכלל ב"אלבום משפחתי" (עם שם טוב לוי) שיצא ב-1983. הוא נכתב כתגובת מחאה, לאחר שעורך בגל"צ אמר לשלמה גרוניך, שלא משמיעים שירים שלו, כי כולם רוצים שירים פשוטים…

שלמה גרוניך שירים פשוטים

כולם רוצים שירים פשוטים/ שירים בשני אקורדים/ כולן דורשות מילים פשוטות/ שלא אומרות לי שום דבר.
יוצאים לרקוד רוצים לשמוח/ לא לחשוב יותר מידי/ לשיר בשני קולות/ שעם ישראל עוד חי.
כולם יושבים בבית קפה/ מאזינים לרדיו/ וכל השעה החדשות/אחר כך יש פרסומות./ (ככה זה)
שומרים על כושר גבוה/ זורקים עיתון וקונים חדש/ רואים משחק השבוע/ ונפגשים עם כולם בשבת/ במסיבה בשכונה.
כולם רואים שעה טובה/ ומוחאים כפיים/ אך השעה היא די רעה/ תראו איך שאני נראה.
רוצה לבכות רוצה לצרוח/ אך את זה לא ישדרו/ להיות נחמד כדאי/ כי עם ישראל עוד חי.
כולם רוצים שירים פשוטים – אז קחו, אז קחו….

צילומים: מרגלית חרסונסקי