שרון וולך בשביל מה אתה רוצה לריב

שרון וולך – בשביל מה אתה רוצה לריב

מתחת למעטפת אלקטרונית קצבית, קלילה לכאורה ומלאת תנועה, מסתתרת דרמה זוגית קטנה, מוכרת וכואבת: שני אנשים שאוהבים זה את זה, אבל אינם מצליחים להפסיק לפגוע זה בזה.

מילים: שרון וולך לחן: שרון וולך ואופיר נצר עיבוד והפקה: אופיר נצר
4.5/5

יש משהו מתעתע ב"בשביל מה אתה רוצה לריב", שירה של שרון וולך. מתחת למעטפת אלקטרונית קצבית, קלילה לכאורה ומלאת תנועה, מסתתרת דרמה זוגית קטנה, מוכרת וכואבת: שני אנשים שאוהבים זה את זה, אבל אינם מצליחים להפסיק לפגוע זה בזה. הם כבר אמרו הכול, מכירים את הטיעונים בעל פה, יודעים כיצד המריבה תסתיים, ובכל זאת חוזרים שוב ושוב לאותה נקודה.
וולך, שחיה על קו הרפובליקה הדומיניקנית–ישראל, הופכת את התחושה הזאת לשיר פופ י, שבו התנועה המוזיקלית כמעט עומדת בסתירה לקיפאון הרגשי. בעוד מערכת היחסים תקועה במעגל של עימותים, הביט ממשיך להתקדם, כאילו הגוף מבקש להשתחרר ממה שהנפש עדיין מתקשה לפתור.

"אם הסוף של זה ידוע / אז על מה יש לדבר" – כבר בפתיחה וולך מוותרת על שלב ההקדמות. אין כאן ניסיון לספר כיצד התחיל הריב, מה נאמר או מי אשם. השיר נפתח בנקודה שבה הוויכוח כבר מיצה את עצמו, אך איש מהצדדים אינו יודע כיצד לצאת ממנו. המשפט "היינו פה כבר קודם" הוא המפתח לשיר כולו. זו אינה מריבה חד־פעמית אלא דפוס חוזר, מעין לולאה רגשית שבה כל עימות חדש מעורר את זיכרון קודמו.
הפזמון מציב שאלה פשוטה, כמעט ילדותית בתמימותה: "אתה יודע מה עושה לי טוב / אז בשביל מה אתה רוצה לריב". מאחורי הניסוח היומיומי מסתתרת טענה עמוקה יותר: ככל שאנחנו מכירים אדם טוב יותר, כך אנחנו יודעים לא רק כיצד לשמח אותו אלא גם היכן נמצאות נקודות התורפה שלו.
אלא שוולך אינה מסתפקת בהטחת האשמה בבן הזוג. השורה "אולי אני הבעיה בכלל" מסיטה לרגע את נקודת המבט ומכניסה לתמונה ספק עצמי. במקום חלוקה נוחה לצד פוגע ולצד נפגע, מופיעה דוברת שמתקשה להבחין בין נסיבות זמניות, דינמיקה זוגית בעייתית וחלקה שלה במצב. הטקסט אינו מציע פתרון פסיכולוגי מנוסח היטב, אלא מתעד את הבלבול בזמן אמת.
מצד אחר הדוברת מפסיקה לנתח את מערכת היחסים ומבקשת דבר פשוט: "בוא נפסיק לריב / אתה עייף מדי / בוא נלך לישון". – זו אינה הצעה לפתור את הבעיה, אלא לדחות את העימות לפני שייגרם נזק נוסף. ההכרה בכך שהעייפות מעצימה את תחושת האסון מעניקה לשיר ממד אנושי מאוד. לפעמים, כשהכול נראה שחור, התשובה המיידית אינה עוד שיחה טעונה אלא שינה, מרחק זמני מהוויכוח והאפשרות לחזור אליו בפרספקטיבה אחרת.
ואז מגיעות שתי מילים שמשנות את הטון כולו: "תבוא אליי". – זו כבר אינה שאלה, תלונה או טענה, אלא בקשה לקרבה. הפנייה הזאת מפרקת את מנגנון ההתגוננות שנבנה לאורך הבתים. מתברר שמתחת לכעס אין בהכרח רצון לנצח בוויכוח, אלא פחד לאבד את האינטימיות.
הבקשה לחיבוק מפייס "כמו פעם" מוסיפה שכבה של געגוע לגרסה קודמת של אותה זוגיות, לתקופה שבה הקרבה הייתה טבעית יותר והמריבה לא איימה לפרק את הקשר.

השיר נפתח בצליל אווירה המרחף מעל תבנית אינסטרומנטלית חוזרת. בהמשך מצטרפים קו בס אלקטרוני גמיש, מקצבים מסונקפים, שכבות קלידים וצלילים מסונתזים שמייצרים תחושה של תנועה מתמדת. הגרוב הקצבי, בעל נגיעה של פופ אלקטרוני רקיד, אינו מכתיב תחושה חד־משמעית של עצב. להפך, יש בו קלילות, צבעוניות ומידה של שובבות. דווקא הבחירה הזאת מונעת מהשיר לשקוע ברחמים עצמיים.
הניגוד בין התוכן להפקה הוא לב העניין. הטקסט מתאר עייפות, חרדה מפני אכזבה וחשש מפירוק הקשר, בעוד המוזיקה ממשיכה לנוע באנרגיה כמעט משוחררת.
החזרתיות המוזיקלית מקבלת כאן משמעות. בדומה למריבה החוזרת על עצמה, המוטיבים הקצביים והמלודיים שבים שוב ושוב. אלא שבניגוד למילים, המתארות מעגל שקשה להיחלץ ממנו, החזרתיות בהפקה יוצרת דווקא הנאה, זרימה ואפשרות לתנועה. וולך מצליחה כך להפוך תחושת תקיעות זוגית לחוויה מוזיקלית דינמית.

וולך אינה מנסה להפוך את המריבה לאירוע אופראי, אינה נשענת על צעקות או על התפרצויות רגשיות גדולות. קולה בהיר, קרוב ורך יחסית, ולעיתים נדמה שהיא כמעט מדברת אל בן הזוג תוך כדי שירה. גם כשהעיבוד נעשה צפוף וקצבי יותר, ההגשה שומרת על מידה של איפוק. הבחירה הזאת משרתת את הטקסט. הדוברת נשמעת פחות כמו מישהי שמבקשת להוכיח שהיא צודקת, ויותר כמו מישהי שהתעייפה מהצורך להסביר את עצמה.המעברים בין שירה מלודית לבין משפטים קצרים בעלי אופי דיבורי מייצרים תחושה של מחשבות הנאמרות ברגע התרחשותן. החלקים חסרי המילים, לעומת זאת, מספקים מרווח נשימה בתוך הצפיפות הרגשית. יש משהו אפקטיבי במיוחד בכך שהמשפט "תבוא אליי" מוגש ללא התפרצות דרמטית. דווקא האיפוק הופך אותו לפגיע יותר.

"בשביל מה אתה רוצה לריב" הוא שיר פופ אינטימי שמצליח לגעת בחוויה זוגית נפוצה בלי להעמיס עליה הצהרות גדולות. כוחו אינו טמון במקוריות יוצאת דופן של השפה, אלא במפגש המדויק יחסית בין מילים חשופות, קול מאופק והפקה אלקטרונית חיה ותוססת.
שרון וולך אינה מציעה פתרון למחלוקות, אינה מכריעה מי אשם ואינה מבטיחה שבבוקר הכול יהיה טוב יותר. היא מציעה משהו צנוע ואנושי יותר: לעצור לפני שהכעס הופך לנזק בלתי הפיך, לזכור את הקרבה שהייתה ולנסות למצוא אותה מחדש' ואולי זה גם הפרדוקס היפה ביותר בשיר: דווקא כשהמילים מבקשות להפסיק את התנועה המעגלית של המריבה, המוזיקה ממשיכה להתגלגל קדימה.
בסופו של דבר, זהו לא שיר על הרצון להפסיק לריב, אלא על הפחד שהמריבות ישכיחו מבני הזוג מדוע רצו להיות יחד מלכתחילה.

שרון וולך בשביל מה אתה רוצה לריב צילום וידיאו: ירדן רוקח

אם הסוף של זה ידוע
אז על מה יש לדבר
אמרנו כבר הכול
זה רק נהיה יותר כואב

היינו פה כבר קודם
אז בשביל מה להתבלבל
בסוף מה שהכי מפחיד
זה שוב להתאכזב

אתה יודע מה עושה לי טוב
אז בשביל מה אתה רוצה לריב
אתה יודע מה עושה לי רע
אז למה זה מה שתגיד
אולי זו סתם תקופה קשה
בתוך דינמיקה רעה
אולי אני הבעיה בכלל

בוא נפסיק לריב
אתה עייף מדי
בוא נלך לישון
הכול נראה שחור מדי
תבוא אליי

תבוא אליי כמו פעם
עם חיבוק שמפייס
אני לא יודעת למה שוב
משחקים באש

כדאי שנעצור
כי זה עוד רגע מתפרק
בבוקר כשנקום
אני לא רוצה להתחרט

 

אתה יודע מה עושה לי טוב
אז בשביל מה אתה רוצה לריב
אתה יודע מה עושה לי רע
אז למה זה מה שתגיד
אולי זו סתם תקופה קשה
בתוך דינמיקה רעה
אולי אני הבעיה בכלל

בוא נפסיק לריב
אתה עייף מדי
בוא נלך לישון
הכול נראה שחור מדי
תבוא אליי

 

שרון וולך פייסבוק

 

share

0 אהבו את זה

share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן