זה כבר הפרק השלישי של דוד ד'אור בפרויקט המהודר "שירת רבים". את השניים הקודמים יצר והפיק עם פטריק סבג. הפעם השותף הוא תומר הדדי, יוצר ומוסיקאי רב גוני מהבולטים במוסיקה הישראלית העכשווית. מה מוביל להלחין פרקים בספר תהילים? האם יש כאן תחליף לקריאה תבונתית של הפסוקים, להזדהות של ממש עם התכנים, שכתיבתם מיוחסת למלך דוד? האם הפסוקים המולחנים יובילו לקרב עולמי החילוני לדתי? כל התשובות מבחינתי כמאזין למוסיקה – שליליות.
מה כן? חבירה לפסוקי תהילים באוריינטציה רגשית. דוד ד'אור ותומר הדדי הלחינו, שרו ועיבדו מתוך כוונה גדולה להביע חוויה תחושתית. על כך אני חותם.
בחוברת הדיסק מודים היוצרים לאלוהים: " תודה לבורא עולם על הזכות להלחין ולשיר את מילותיו הנצחיות של דוד המלך, על כל הסודות והעומקים הטמונים בהם, תודה על מפגש יוצא מן הכלל, בו הרגשנו חיבור נשמתי עמוק, כשלכמה רגעים הפכנו לאחד, ועל המנגינות שזרמו אלינו ומתוכנו והעיפו אותנו גבוה גבוה".
אכן: בהאזנה ראשונה לתשעת הפרקים (עד "אל תשליכני" – אביהו מדינה ו"שיר למעלות"), עוברת תחושה של התרוממות נפש, שמגיעה מהמלודיות, אחדות יפות מאוד (כ"ג – "מזמור לדוד" קכ"ג – "אליך נשאתי עיני", צ"א – יושב בסתר עליון"), השירה הסנטימנטלית החגיגית, שילוב קולות יפים (קמ"ח – "הללויה"), מיזוג של מוסיקה מערבית עם מוטבים מסורתיים, קישוטים ומקצבים מזרחיים (קל"א – "לא גבה ליבי", צ"ח – "שירו לה' שיר חדש"). במקרה אחד, זה של "שיר המעלות לדוד", מצליח דוד ד'אור לקרב את השיר למקומות יותר עמוקים ואינטימיים, וגם להעניק לו הדרת קודש בשירתו הגבוהה. "אל תשליכני" – אחד הקאברים המרטיטים, ששמעתי לשיר הזה.
כמו בפרקים הקודמים של הסדרה, גם ב"תהילים מזמור לדוד" – מצליחים ד'אור והדדי ליצור שירת נשמה הרמונית יפה, נטולת פזילות מסחריות ויומרה מזויפת.
שירים: כג – מזמור לדוד, קכג – אליך נשאתי עיני, קלא – לא גבה ליבי, צח – שירו לה' שיר חדש, קמח – הללויה, קיד – בצאת ישראל ממצרים, צא – יושב בסתר עליון, קיח – הודו לה' כי טוב, קכב – שיר המעלות לדוד, עא – אל תשליכני, קכא – שיר למעלות, פרלוד – לא אחרית דבר.
מילים: מקורות / תהילים לחנים: דוד ד'אור ותומר הדדי (מלבד ״שיר למעלות״: יוסף קרדונר ו״אל תשליכני״: אביהו מדינה) הפקה מוסיקאלית ועיבודים: שמוליק דניאל ותומר הדדי עיבודים לכלי מיתר וניצוח: תומר הדדי
