"קולג'" של תמיר בר משלב ספוקן וורד, ראפ ופזמון פופי־מלודי כדי לעסוק בתחושת הזהות היהודית בעולם שלאחר עליית האנטישמיות בקמפוסים ובמרחב הציבורי. למרות ההומור המזוהה עם בר, זהו שיר רציני מאוד, שבו הצחוק משמש מנגנון התמודדות ולא מטרה בפני עצמה.
השיר נפתח בספוקן וורד כמעט נטול קצב. בר אינו "שר" אלא מדבר, כאילו הוא משתף מחשבות פרטיות. הבחירה הזאת יוצרת תחושת וידוי: "אני רוצה להיות אבא, נוכח… לקחת את הבן שלי לפארק." אין כאן הצהרה פוליטית אלא חלום בורגני ופשוט: להיות אב טוב ובעל תומך. דווקא הפשטות הזו מחדדת את הניגוד שמופיע מיד אחר כך: "אבל מבחינת העולם, הבעיה שאני יהודי." זהו מעבר חד מן האישי אל הקולקטיבי, והוא מניע את כל השיר.
בהמשך נכנס ביט הראפ, וכשהפזמון מגיע, המלודיה הופכת את המשפט "הם שונאים אותי בקולג'" למעין סיסמה או קריאת קהל. החזרה על המשפט אינה מעידה על מחסור ברעיונות, אלא מדגישה את תחושת המצור המתוארת לאורך השיר.
אחד המאפיינים הבולטים של כתיבתו של תמיר בר הוא המעבר המתמיד בין כאב לבדיחה. כך, לאחר שורות קשות על שנאה וזהות, הוא שר: "אני יושב רואה ברצלונה… שומע רוג'ר ווטרס למרות שהוא מחרים אותי." ההומור אינו מבטל את החרדה, אלא דווקא חושף את האבסורד: גם בתוך עולם תרבותי שהוא אוהב, הוא חש לעיתים שהזהות היהודית שלו מציבה אותו בעמדה של חשד או עימות. השיר אינו טוען שכל אדם או כל מוסד שונאים יהודים; הוא מתאר חוויה סובייקטיבית של דובר שמרגיש כי זהותו הפכה לנושא טעון במרחבים מסוימים. השיא הקומי מגיע ברשימת ההאשמות: "כל המלחמות – אני אשם / קוביד, איידס, אבעבועות – אני אשם." – זו פרודיה על דפוס היסטורי מוכר של הטלת אשמה קולקטיבית על יהודים בכל משבר. ההמשך עם האזכור של בריטני ספירס מחזיר לרגע את ההומור האבסורדי המזוהה עם בר, ומונע מהשיר להפוך לנאום כבד.
המשפט החוזר: "יא עמלק, אני פאקינג חי." אינו משמש ככינוי לאדם מסוים, אלא כסמל מופשט לאיבה כלפי יהודים. המשפט כולו הוא הצהרת הישרדות: לא נקמה, אלא הכרזה על המשך קיום למרות השנאה. זהו משפט שמצליח להיות גם מצחיק, גם בוטה, משום שהוא נאמר באותו סגנון ישיר שמאפיין את כתיבתו של בר.
"קולג'" אינו מציע פתרון. מצד אחד מופיעה חרדה: "צריך להדחיק כדי לשמוח." מצד שני יש החלטה להמשיך לחיות: "תראה שהכול יסתדר." הדובר נע בין ייאוש לאופטימיות, בין עייפות לנחישות, בין הומור לחרדה. האמביוולנטיות הזו היא לב השיר. הוא אינו שיר מחאה קלאסי ואינו שיר תקווה קלאסי; הוא מתקיים בדיוק במתח שביניהם.
השילוב בין ספוקן וורד, ראפ ופופ עובד היטב. המעבר מן המונולוג האינטימי אל הפזמון המלודי משקף את המעבר ממחשבה פרטית לחוויה קולקטיבית. ההפקה המוזיקלית אינה מנסה להרשים בווירטואוזיות אלא מעניקה מקום לטקסט, שהוא מרכז היצירה.
"קולג'" הוא שיר זהות הנע בין אישי לפוליטי, בין וידוי לסטנד־אפ ובין ראפ לפופ. תמיר בר אינו מבקש להציג אידאולוגיה סדורה, אלא לתאר את תחושת האדם שרוצה חיים רגילים – משפחה, בית, עבודה – אך מגלה שהזהות היהודית שלו הופכת, בעיניו, לנושא שאחרים משליכים עליו משמעויות רחבות בהרבה.
באמצעות כתיבה שנונה, הומור עצמי, שפה מדוברת ומבנה מוזיקלי אפקטיבי, הוא יוצר יצירה שמצליחה להיות מצחיקה, מטרידה ומרגשת בעת ובעונה אחת.
תמיר בר קולג'
אני רוצה להיות אבא, נוכח, לקחת את הבן שלי לפארק
להיות בעל טוב לאשתי, לעזור לה כשהיא לבד
אני רוצה שהבעיה שלי תהיה שנגמר החלב
אבל מבחינת העולם, הבעיה שאני יהודי
לקח לי זמן להבין את זה, זה דבר שהוא על גבול הבלתי נתפס
זה מוזר. השנאה אלי זרה לי, אולי כי לא רציתי לדעת
צריך להדחיק כדי לשמוח
כל פעם להניע את העסק מאפס שלא ילך המנוע
אין לי כוח
איזה עולם?
תמיד הוא מתמוטט כשאני חם
מתפלא שאני חי
איזה עולם לא מתעסק בטוב
הם שונאים אותי בקולג', קיץ חורף, דור Z
דור Y, כולם הלוואי היו קומץ
יא עמלק אני פאקינג חי
הם שונאים אותי בקולג', קיץ חורף, דור Z
דור Y, כולם הלוואי היו קומץ
יא עמלק אני פאקינג חי
וחי טוב
אני יושב רואה ברצלונה למרות שהם שונאים אותי (אולה)
שומע רוג'ר ווטרס למרות שהוא מחרים אותי (מניאק)
אוכל קבב בלונדון ואומר בואנה מה זה, יש פה מלא… תבלינים
למרות שהם שונאים אותי!
ואם הם שואלים – אני אשם
כל המלחמות – אני אשם
קוביד, איידס, אבעבועות – אני אשם
בריטני איבדה ת'עשתונות – אני אשם, אוקיי זה אולי היא
היא מילדות, יש לה ילדות שהיא כזה הייתה בדיסני ואין לה, לא משנה זה לא העניין, זה לא אני אשם. זה…
הם שונאים אותי בקולג', קיץ חורף, דור Z
דור Y, כולם הלוואי היו קומץ
יא עמלק אני פאקינג חי
הם שונאים אותי בקולג', קיץ חורף, דור Z
דור Y, כולם הלוואי היו קומץ
יא עמלק אני פאקינג חי
תראה שהכל יסתדר
גם כשהכל מסתבך, אז אני אומר
"עמלק אני פאקינג חי"
תראה שהכל יסתדר
גם כשהכל מסתבך, אז אני אומר
"עמלק אני פאקינג חי"
הם שונאים אותי בקולג', קיץ חורף, דור Z
דור Y, כולם הלוואי היו קומץ
יא עמלק אני פאקינג חי
הם שונאים אותי בקולג', קיץ חורף, דור Z
דור Y, כולם הלוואי היו קומץ
יא עמלק אני פאקינג חי
ואני לא זז מפה לא לא לא לא
עמלקי בקי
