"החצי השני" הוא דואט שנולד מתוך שברון לב, אך כוחו אינו רק בסיפור הפרידה אלא באופן שבו הוא מציג את שני הצדדים של אותו כאב. תמר יהלומי ויונתן קלימי, שותפים לכתיבה, בוחרים לשיר זה מול זו, וכל אחד מעניק קול אחר לאותה אהבה שהתפרקה. התוצאה היא בלדת פופ דרמטית  שבה המלודיה הקליטה וההרמוניה בין הקולות הופכות את הווידוי האישי לשיר נוגע ומגיע.
השיר מציג שתי נקודות מבט על אותו שבר לב. מקום קול אחד שמספר את סיפור הפרידה, כל אחד מהשניים מציג את הזיכרון ואת הכאב שלו.
הוא פותח בשאלה: "בוקר טוב יפה שלי, תגידי מה עם הלב?", והיא משיבה מתוך מקום אחר: "מה איתך איך כבר שנה אתה עוד לא מתקשר." כך נוצר דיאלוג שאינו באמת דיאלוג. הם שרים זה אל זו, אך נדמה שהם עדיין אינם מצליחים להיפגש. כל אחד לכוד בעולמו ובגרסתו לאותה אהבה.
השיר ממחיש את התחושה שמאחורי כל פרידה גדולה נשארת שאלה אחת שאין לה תשובה: איך ממשיכים כשהאדם שחשבת שהוא "החצי השני" כבר אינו חלק מחייך.

הכתיבה נשענת על שפה פשוטה מאוד, כמעט מדוברת. שורות כמו: "יש ימים שהכל טוב ויש ימים ברצפה." או: "כולם רוצים אותי אבל אני רוצה רק אותך" אינן פיוטיות אך הן מצליחות להעביר תחושה של אמת רגשית.
מצד שני ישנן מטפורות  כמו  "נאסוף את הדמעות לבקבוקים כמו בים." או: "והגיטרה שלי עוד מנגנת אותך.".
לעומת זאת, הביטוי "החצי השני" עצמו הפך כמעט למושג שגור ונדוש בשירי אהבה, ולכן אינו מפתיע. גם הפנייה החוזרת אל אלוהים כמפלט רגשי היא מוטיב מוכר בפופ  של השנים האחרונות.
הלחן הוא נקודת החוזק של השיר –  נע במסלול  שאינו שוקע באיטיות כבדה, אך גם אינו ממהר. המלודיה מתפתחת בהדרגה, וכל פזמון נשמע גדול יותר מקודמו. שיאו מגיע במשפט: "וכמה זה כואב, רק אלוהים מציל אותי."כאן המלודיה מטפסת לגובה, והמתח שנבנה לאורך הבתים משתחרר בבת אחת. זהו פזמון שנשאר בזיכרון כבר מהאזנה ראשונה בזכות הפשטות והישירות שלו.
הביצוע – שני קולות, סיפור אחד. כאשר הם שרים יחד, אין תחושה של תחרות, אלא של השלמה. זה אירוני במיוחד בשיר על אנשים שכבר אינם משלימים זה את זה   ברגע השיא, כשהם שרים יחד: "רק אלוהים מציל אותי." נוצרת תחושה של זעקה משותפת. לרגע אחד הכאב שלהם מתאחד, גם אם הסיפור כבר נגמר.
העיבוד בנוי כמו רבות מבלדות הפופ המיינסטרים העכשוויות: פתיחה אינטימית בנגינת פסנתר, הרחבה הדרגתית ושיא רגשי גדול. אין כאן חידושים, אך העיבוד משרת היטב את המלודיה ואינו משתלט עליה.

"החצי השני" מצליח בזכות הכימיה בין שני המבצעים והלחן הקליט, אך פחות בזכות הטקסט. חלק מהמילים נשמעות כמו משפטים שמוכרים כבר מעשרות בלדות אהבה, והמטאפורות אינן תמיד מצליחות לחדש. גם ההישענות על ביטויים כמו "רק אלוהים מבין אותי" או "החצי השני" אינם מעידים על מקוריות. מנגד, דווקא הידיעה שהשיר נכתב מתוך חוויה אישית של שני היוצרים מעניקה לו אמינות. קשה להאזין לו מבלי להרגיש שמאחורי המילים עומדים רגשות אמיתיים, והביצוע מצליח להעביר את התחושה הזו עם גלישה קלה למלודרמה.
זהו דואט שמזכיר כי בלדות האהבה המשכנעות ביותר אינן בהכרח אלה שמספרות סיפור חדש, אלא אלה שמצליחות לגרום להאמין שכל מילה אכן נולדה מתוך החיים עצמם.

תמר יהלומי ויונתן קלימי החצי השני

בוקר טוב יפה שלי
תגידי מה עם הלב?
גם לך קשה להתרגל שהוא נתקע על כאב
כאילו שנפל לו החשמל או שהתקלקל
או שבעצם העבודה שאת לא פה מבלבל

מה איתך איך כבר שנה אתה עוד לא מתקשר
כל הכבוד על הכבוד יצאת מה זה בוגר
אז נאסוף את הדמעות לבקבוקים כמו בים
המשאלה שלי לא לאהוב ככה שוב לעולם

אז נשחק אותה שהכל בסדר
כאילו לא אהבנו בחדר
כאילו שהיה שווה לוותר אחרי שנים..

וכמה זה כואב רק אלוהים מבין אותי
מקליט לך כאן שירים והדמעות בוכות אותי
וכמה זה כואב רק אלוהים מציל אותי
חשבתי שמצאתי את החצי השני
החצי השני של …

ועד עכשיו עוד לא הבנתי מה אני מרגישה
יש ימים שהכל טוב ויש ימים ברצפה
הגעגוע לא מפסיק אפילו לא לדקה
כולם רוצים אותי אבל אני רוצה רק אותך

והגיטרה שלי עוד מנגנת אותך
והמילים שכותב סיפור שלי ושלך
את לא יוצאת מתוכי עשיתי מה שצריך
הלכתי לרב וגם עשיתי תשליך..

עמדתי לבד מול שמיים
צרחתי עם דמעות בעיניים
והתחננתי או לחזור הביתה
או שתצא ממני כבר…

וכמה זה כואב רק אלוהים מבין אותי
מקליטה לך שירים והדמעות בוכות אותי
וכמה זה כואב רק אלוהים מציל אותי
חשבתי שמצאתי את החצי השני
החצי השני שלי…

אני זבל אם את שוב מאושרת
בחלומות תמיד את חוזרת
ואם אני כבר מתה בשבילך
מה אתה בא לי לשבעה?

כואב
רק אלוהים מבין אותי
מקליט לך כאן שירים והמילים בוכות אותי

וכמה זה כואב
רק אלוהים יציל אותי
נשבעת שחשבתי שאתה החצי השני
תמיד תהיה החצי השני.

יונתן קלימי פייסבוק

תמר יהלומי פייסבוק